שאלה:

אמא עם דימנציה מתקדמת. כבר לא מבינה איזה יום היום ולכן גם לא מצליחה לשמור שבת בעצמה. ביום כיפור כבר ביקשה לאכול ולמרות שאמרנו שיום כיפור, שכחה אחרי חצי דקה וביקשה שוב וכיוון שהתייעצנו קודם עם רב, הבנו שכבר אין מה להתעקש על זה ונתנו לה לאכול.

כעת שואלות על פסח:

היא תהיה איתנו בליל הסדר, שבת חול המועד ושביעי של פסח. בכמה ימי חול המועד תשהה בביתה יחד עם העובדת הזרה.

האם יש עניין להכשיר את המטבח? זו עבודה שאנחנו נצטרך להגיע לעשות, ולא ברור מה יחזיק מזה כי כשאמא בבית היא ניגשת בעצמה אל הכלים ויכולה לקחת גם מכלי החמץ שיהיו בארונות שלהם, ולא מכלי הפסח. או אפילו לערבב ביניהם. להעלים את כל כלי החמץ מהארונות זו כבר משימה יותר מורכבת. ונציין שאנחנו גרים רחוק כך שלהגיע להכשיר זו משימה שלוקחת זמן וכולנו עמוסים עם ההכנות לפסח בביתנו.

עד כמה צריך להתאמץ ולשמור שאמא תאכל מכלים של פסח ממטבח שהוכשר לפסח (כיריים גז, כיורים וכו')? (ברור שלא יהיה חמץ בבית).

תשובה:

באופן כללי צריך לעשות מכירת חמץ, להקפיד שלא יהיה חמץ בבית, ומה שיש – למכור, וכן להחליף את כלי החמץ בכלי הפסח. להכשיר באופן בסיסי את השיש וכדומה, והשאר לשים בארונות. מה שהאמא תעשה – זה ענין שלה.

לאחר בירור השאלה והמקרה, נראה שמדובר במצב שבו האמא, על פי פסק רב, אינה ברת דעת ומן הדין היא פטורה מכל המצוות. אמנם, בכללות ישנם מצבים שונים בדמנציה, וישנם מצבים שבהם אדם כזה מוגדר כפיקח לגמרי, וישנם מצבים בהם מוגדר כשוטה לגמרי, וישנם מצבים שבהם עיתים שוטה ועיתים פיקח.

ובכל מקרה, גם אם נחשיב את המקרה שלפנינו כמי שאינה ברת דעת (אף שייתכן שביום הכיפורים הרגישה שמצבה הבריאותי עלול להחמיר, ואין מזה כ"כ ראיה לפסח), מכל מקום לכתחילה בודאי צריך להשתדל שתקיים את כל מצוות הפסח ותימנע מאיסורים במהלך הפסח, ובוודאי יש לה שכר על כך, עכ"פ כדין אינו מצווה ועושה, ולכן צריך לעשות מכירת חמץ, לנקות את כל הבית מחמץ, וכמו כן להוציא את כלי הפסח או לקנות כלים חד פעמיים, וכן את כל מה שצריך כדי שהאמא תוכל לשמור פסח כהלכתו.

אמנם אם האמא תרצה בכל זאת לקחת מכלי החמץ (ולא חמץ ממש ח"ו), ואולי אפילו לערבב עם כלי הפסח, אין צורך למנוע אותה מכך, ובמצב כזה ניתן לסמוך על כך שהטעם שבכלים אלו הוא פגום, ויש פוסקים שהטעם הפגום אינו חוזר וניעור בחג הפסח (ואמנם אין לעשות כן מלכתחילה כמובן, אבל במקום שהיא מתעקשת לעשות כך, ניתן להקל ושעת הדחק כדיעבד דמי).

וכאן המקום להוסיף עוד כמה פרטים הלכתיים הקשורים לחולה דמנציה בפסח, שנלקטו ממקומות שונים, וחלקם הוזכרו בדיון הרבנים:

א. אדם עם דמנציה שמבין מהו פסח ומודע למצוות החג (אף אם הוא זקוק לתזכורת) – חייב בכל המצוות והאיסורים. כאשר הוא איננו מודע כלל למשמעות היום או למשמעות המצוות – הוא פטור מהמצוות באופן כללי.

ב. כאשר קיום המצוות הללו כרוך בקושי רב, בטרחה מרובה ובצער לאדם עם דמנציה או לחולה במחלה קשה ומורכבת, הוא חייב בקיום מצומצם של המצוות שהן מעיקר הדין ולעיתים אף פטור מהן.

ג. גם כאשר אדם עם דמנציה או חולה במחלה מורכבת פטור מן המצוות, אפשר שיש תועלת לנפשו בקיום מצוות החג ומנהגי החג. לדוגמה, השתתפותו בליל הסדר שומרת על מעמדו בתוך המשפחה; שמיעה של מנגינות מוכּרות והשתתפות במנהגים מוכּרים מעוררות בו זיכרונות נעימים מהעבר ומיטיבות עם מצבו. נדרש אפוא למצוא את האיזון בין הטלת עומס על אדם עם דמנציה ובין סיוע לו ושיתופו בקיום מצוות החג – ויש לפעול לרווחתו בהתאם למצבו.

ד. אדם עם דמנציה שאיננו מודע כלל לאיסור, איננו מחויב בו. אף על פי כן, חובה להפרישו מאיסור.

ביעור ובדיקת חמץ

א. במקום הצורך, ניתן להמעיט בניקיונות הבית. יש לנקות ולהכשיר את המטבח, את אזור האכילה וכן מקומות שבהם מאוחסן מזון.

ב. אדם עם דמנציה שאיננו יכול לבדוק חמץ בעצמו, אחד מבני המשפחה יבדוק בעבורו – גם אם הוא איננו מתגורר בביתו.

ג. אדם עם דמנציה שאיננו יכול לבער בעצמו את החמץ, מצווה לסייע לו לבער את החמץ. ניתן למכור עבורו את החמץ, גם כשאי אפשר לקבל ממנו הוראה והסכמה ברורה. אם יש לו מיופה כוח או אפוטרופוס, ימכור הלה עבורו את החמץ.

ד. עובד זר יכול לסייע בניקוי הבית לפסח ובהכנתו לבדיקת חמץ. יש להסביר לו את חומרת איסור חמץ ולהנחותו כיצד לנקות ולסלק את החמץ מהבית. בדיקת חמץ יכולה להיעשות על ידי יהודי בלבד. שריפת החמץ וביטול החמץ תיעשה על ידי יהודי.

איסור אכילת חמץ

א. אין להאכיל אדם עם דמנציה בחמץ, גם אם הוא אינו מודע לאיסור.

ב. אדם עם דמנציה או חולה סיעודי שניזון ממזון רפואי ייעודי (כגון אנשור) וזהו מזונו העיקרי – ראוי שיזכה לאכול אוכל כשר לפסח, ואם יש תחליף כשר לפסח שמתאים לו – יש להשתמש בו. אולם אם אין תחליף כשר, מותר לו לאכול גם אם יש מרכיבי חמץ במזון. אם יש בו מרכיבי קטניות, אפשר להשתמש בו גם לחולה שאיננו אוכל קטניות בפסח.

ג. תרופות ומשחות אינן ראויות לאכילה, ומלבד זאת שינוי טיפול תרופתי אינו מומלץ מבחינה רפואית. על כן אדם עם דמנציה, או אדם החולה במחלה מורכבת, ימשיך ליטול את תרופותיו הקבועות ללא שינוי.

ליל הסדר

א. יש להזהר שלא ליצור בלבול ומתח אצל חולה הדמנציה.

ב. אדם עם דמנציה שאיננו מסוגל לשבת זמן ארוך בליל הסדר, או שהוא תלוי בסדרי שינה קבועים, וכן אדם החולה במחלה מורכבת והוא תשוש ועייף, יקיים סדר מקוצר, הכולל את הדברים שחייבים בהם מעיקר הדין:

• קידוש וכוס ראשונה.
• אכילת כרפס.
• אמירת החלקים העיקריים שב"מגיד": שאלת "מה נשתנה", "עבדים היינו", "מתחילה עובדי עבודה זרה", ("ארמי אובד אבי"), "כל שלא אמר שלושה דברים אלו", פרקי ההלל שבסוף "מגיד", ברכת הגאולה וכוס שנייה.
• אכילת מצה ומרור, סעודה.
• ברכת המזון וכוס שלישית.
• השלמת ההלל וכוס רביעית: מ"לא לנו" עד "אלי אתה ואודך… כי לעולם חסדו", וברכת "יהללוך" עם חתימה (ניתן לקצר ולומר רק כמה פסוקים).

על פי הצורך ועל פי הרכב המשתתפים, ניתן לערוך סדר מקוצר ומצומצם לכולם, ואחריו להמשיך לספר ביציאת מצרים.

ג. אדם עם דמנציה שנאלץ להפסיק את קריאת ההגדה, ההלל או ברכת המזון באמצע, לעשיית צרכים וכדומה, גם אם שהה זמן רב או דיבר בינתיים – יכול לחזור למקום שפסק ואינו צריך לחזור לראש.

ד. אדם עם דמנציה שמתקשה בקריאת ההגדה, הברכות וההלל, יכול לשמוע את הדברים מפי אדם אחר ולצאת ידי חובה בשמיעה. גבר יכול לשמוע מפי אישה, ואישה מפי גבר, ולצאת בכך ידי חובה.  

ה. אכילת מצה: אדם עם דמנציה שמודע למצוות אכילת מצה ואינו מתקשה באכילתה, יאכל באכילה הראשונה, לאחר ברכת המוציא, שני שליש מצת מכונה. אם הוא מתקשה באכילה אך יכול לאכול מעט מצה, יאכל שליש מצה או לכל הפחות כרבע מצה, ובזה יקיים מצווה דאורייתא של אכילת מצה. "כורך" ו"אפיקומן" חיובם מדרבנן, ודי שיאכל בהם כרבע מצה. אם הוא מתקשה לאכול, הוא פטור מ"כורך" ו"אפיקומן".

ו. אדם שמתקשה באכילת המצה יכול לפוררה או לשרותה במים על מנת לרככה.

ז. מרור: חיוב אכילת מרור הוא מדרבנן. לכתחילה אם האדם יכול לאכול, יאכל כזית מרור (עלה חסה בינוני). כאשר קיים קושי, הוא יכול לאכול מעט מרור וישמע את הברכה מאחר. אם הוא מתקשה גם בכך, אינו חייב כלל לאכול.

ח. ארבע כוסות: חיוב ארבע כוסות הוא מדרבנן. אם האדם איננו מתקשה בשתייתן, ישתה רוב כוס מיץ ענבים (תירוש).

ט. שתיית ארבע כוסות צריכה להיות על פי הסדר: כוס ראשונה – בקידוש; שנייה – בסיום ההגדה; שלישית – בסיום ברכת המזון; רביעית – בסיום ההלל. גם אדם עם דמנציה או חולה הקורא נוסח מקוצר של ההגדה ישתה את הכוסות במקומן בסדר המקוצר ולא ישתה שתי כוסות ברצף.

י. עיקר חובת ההסבה הוא בזמן שתיית ארבע כוסות ואכילת מצת מצווה. אדם עם דמנציה היושב בכיסא גלגלים וכדומה – יישען על מסעד הכיסא. אם הוא מתקשה להסֵב, יֵשב כרגיל.

יא. אדם עם דמנציה שרוצה לערוך את הסדר לכל בני המשפחה כפי שהיה רגיל בשנים קודמות, אם ידוע שיוכל לעמוד בכך, גם אם יצטרך עזרה מאדם אחר, יש לעשות כן. אם סביר להניח שלא יצליח בכך – יש לכבדו ולשמור על מעמדו ולמצוא דרך שבה אדם אחר יערוך את הסדר במלואו תוך מתן אפשרות לאדם עם דמנציה לנהל את מה שניתן, כך שיחוש כאילו הוא עורך הסדר. גמישות והתאמה לאדם עם הדמנציה הכרחיות במקרים כגון זה והן מצווה גדולה.

יב. חולה שמטופל במשככי כאבים שפוגעים בעֵרנותו, וכן חולה שחלש מאוד מהמחלה ומהטיפולים הרפואיים, אין חובה להעיר אותו על מנת שיקיים מצוות.

בברכת חג פסח כשר ושמח, שנזכה לקיים את מצוות הפסח מתוך בריאות מלאה של כל בני ובנות ישראל, בבית המקדש השלישי בקרוב ממש.