שאלה

במסגרת המלחמה הנוכחית עם איראן, נשאלה שאלה על ידי מתפללי בית הכנסת: האם מותר לטלטל בשבת פלאפון בתיק יחד עם עוד דברים מותרים בטלטול (כגון סידורים ותהילים) במקום שיש בו עירוב כדי לשמוע את ההתראה שלפני האזעקה?
האם יש בכך בעיה של – עובדין דחול, מראית עין, מוקצה, חשש שיהפך להיתר קבוע? האם ישנו הבדל כאשר אדם שוהה בחול (ואין עירוב) ומקבל התראות לפי מקום מגוריו בארץ על מנת להודיע לקרובי משפחתו שאין להם יכולת טכנולוגית לקבל את ההתראה המוקדמת?

תשובה

א. יסוד ההיתר – פיקוח נפש דוחה שבת

1. פיקוח נפש אפילו בספק

שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף ב׳

״מי שיש בו סכנה — מחללין עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים.״

שם סעיף ד׳

״כל ספק נפשות דוחה את השבת.״

2. אין צורך להמתין לוודאות גמורה

ירושלמי יומא פרק ח׳ הלכה ה׳

״הנשאל הרי זה מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים.״

כלומר, במקום שיש חשש ממשי לפיקוח נפש — אין לעכב את ההצלה מחמת חששות הלכתיים.

—

ב. המציאות הביטחונית כיום

במציאות הקיימת כיום במדינת ישראל, קיימות התרעות מוקדמות המתקבלות דרך הטלפון הנייד, לעיתים כעשר דקות לפני האזעקה עצמה.

כאשר אדם אינו נושא עמו טלפון, הוא עלול להיוותר רק עם זמן קצר ביותר — לעיתים כדקה — עד נפילת הטיל.

עבור:

אנשים מבוגרים,

בעלי מוגבלויות,

חולים,

נשים עם ילדים קטנים,

או מי שנמצא בתפקיד ציבורי או ביטחוני,

ההתראה המוקדמת עשויה להיות חיונית ממש לצורך הגעה למרחב מוגן בזמן.

במצב כזה, אין מדובר בחשש רחוק בלבד, אלא ב״ספק קרוב של פיקוח נפש״.

—

ג. גדר ההיתר – דווקא כאשר יש יתרון מובהק לפיקוח נפש

ההיתר לשאת טלפון בשבת אינו היתר גורף.

יש להתיר רק כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

1. צורך של ספק קרוב לפיקוח נפש

כגון:

קבלת התרעה מוקדמת המאפשרת הגעה בטוחה למרחב מוגן,

אדם הזקוק לזמן התארגנות נוסף,

מי שעלול להיתקע ללא מקום מוגן מתאים,

אדם הנמצא בתפקיד חיוני.

אבל במקום שהחשש רחוק בלבד, כגון:

״אולי תפרוץ מלחמה״,

או חשש כללי בלבד ללא צורך ממשי,

אין להתיר.

—

2. רק במקום שיש עירוב

במקום שאין עירוב — אסור לשאת את הטלפון.

ועדיף שיתפלל האדם בביתו ולא יבוא לידי הוצאה מרשות לרשות.

—

ד. אופן ההיתר – בסיס לדבר האסור והמותר

כדי למעט באיסור טלטול מוקצה, נכון להניח את הטלפון בתוך תיק שיש בו גם דבר היתר חשוב, כגון:

סוכריות,

טישו,

ספרון קטן,

מפתחות לצורך שבת וכדומה.

ועל ידי כך יהיה התיק:

״בסיס לדבר האסור והמותר״

שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"י סעיף ח׳

מבואר שכאשר יש בבסיס גם דבר היתר חשוב — אין דינו כבסיס לדבר האסור בלבד.

—

ה. השימוש בטלפון – לא לצורך תקשורת אלא כהתרעה

ההיתר אינו כדי להשתמש בטלפון לשיחות או להתעסקות רגילה.

אלא:

הטלפון נשאר בכיס או בתיק,

ואין משתמשים בו כלל,

אלא רק כדי לשמוע את ההתרעה במקרה חירום.

כעין מה שהתירו שימוש מסוים בשעון מעורר לצורך השכמה, כאשר אין כאן פעולה אסורה בשבת עצמה.

אמנם בדרך כלל אסרו טלטול טלפון מחשש לזלזול בשבת, אך במקום של ספק קרוב לפיקוח נפש — יש מקום להתיר.

—

ו. האם צריך להצטער אם לבסוף לא הייתה אזעקה?

התשובה היא: לא.

גם אם בסופו של דבר לא הייתה אזעקה כלל, אין האדם צריך להתחרט או לעשות כפרה.

מכיוון שכל מעשיו נעשו:

״לשם שמיים״

ומתוך דאגה אמיתית לפיקוח נפש.

—

ז. דברי הפוסקים בעניין זה

שו"ת רב פעלים

שו"ת רב פעלים חלק ג׳ אורח חיים סימן ל״ד

הבן איש חי דן במי שחילל שבת לצורך הצלה ולבסוף התברר שלא היה צורך.

ומביא מחלוקת:

חוות יאיר — סובר שיש מקום להחמיר ולעשות כפרה מסוימת.

אולם הבן איש חי נוטה להקל.

—

דברי החיד"א

הבן איש חי מסתמך על:

ברכי יוסף / ערכי יוסף למרן החיד״א אורח חיים סימן שכ"ח ס"ק ה׳

שאין מקום להצריכו כפרה כאשר פעל להצלת נפשות.

שהרי אמרו חז״ל:

> ״הנשאל הרי זה מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים.״

כלומר, התורה חפצה בזריזות להצלת נפשות, ולא בחומרות העלולות לסכן חיים.

—

ח. מסקנה הלכתית

לכן למעשה:

כאשר קיימת התרעה מוקדמת המתקבלת רק דרך הטלפון, ויש בה יתרון ממשי ומשמעותי להצלת חיים — בפרט עבור מבוגרים, חולים, מוגבלים או בעלי תפקיד — ניתן להתיר לשאת טלפון בשבת:

רק במקום שיש עירוב,

רק כאשר מדובר בספק קרוב לפיקוח נפש,

ועדיף באופן של ״בסיס לדבר האסור והמותר״,

ללא שימוש רגיל בטלפון,

אלא לצורך שמיעת התרעת חירום בלבד.

ואם לבסוף לא הייתה אזעקה — אין בכך כל פגם, ואין צריך כפרה או צער, כי כל כוונתו הייתה לשם שמיים ולהצלת נפשות.