שאלה

חברה מטלפנת אלי ומתחילה בשיחת ידידות רגילה, אולם לאחר כמה משפטים היא עוברת לסיפור על חברה משותפת שלנו שעשתה לה עוול נוראי, אני נבוכה בזה מה עלי לעשות, האם לומר לה שאיני רוצה לשמוע לשון הרע, ושזה אסור באיסור תורה, והיא בודאי תיפגע ותעלב, או שמותר לי להאזין לה ולתת לה לפרוק מאשר על לבה, וכמובן שאיני צריכה להאמין לכל מה שהיא מספרת.

תשובה

הרמב"ם בהלכות דעות פ"ז ה"א פסק: "המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר "לא תלך רכיל בעמך", ואע"פ שאין לוקין על דבר זה, עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו "ולא תעמוד על דם רעך", ובהלכה ב': "איזהו רכיל שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר כך אמר פלוני, כך וכל שמעתי על פלוני, אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם. יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא, לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת, אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו, אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך וכו', על זה אמר הכתוב "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". ובה"ג: "אמרו חכמים שלש עבירת נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר וכו'". עכ"ל.

ועיין בפתיחה לספר "חפץ חיים" שכתב, שבאופנים מסויימים יכול המספר לשון הרע לעבור על שבעה עשר לאוין, ארבעה עשר עשין, ושלשה ארורים.

גם על שמיעת לשון הרע בלבד יש איסור מן תורה, אפילו שבעת השמיעה אין דעתו לקבל את הדבר כיון שמטה אזנו אזניו. אך יש הבדל בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים, כיון דבשמיעה אין איסור בלבד, אם נוגע לו לגבי … וכל מה שמותר הוא רק לשמוע, אבל לקבל ולהחליט שהדבר אמת אסור".

ודן שם, מהם התנאים בהם יהיה מותר לאדם לספר לאחרים על עוול שעשה אדם לחבירו. אחד התנאים שיכוין לתועלת והוא העיקר שעליו סובב ההיתר הזה, והוסיף בהג"ה: "ואפשר דהוא הדין אם כוונתו בסיפורו להפיג את דאגתו מלבו, הוי כמכוין לתועלת על להבא, ולפי זה מה שאמרו חז"ל דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, קאי גם על ענין זה".

אך בכל ההיתרים שאמרנו בענין השמיעה יזהר בנפשו מאד שלא יאמין בעת השמיעה בהחלט רק לחוש לזה בלבד, כדי שלא ילכד גם הוא ברשת עוון קבלת לשון הרע.

ולכן אם בטוחה בעצמה שהשמיעה שלה היא רק כדי לתת לחברתה הזדמנות לפרוק מועקה מלבה, והיא אינה מקבלת את הדברים, יש מקום להתיר.