כינוס רביעי
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ו
אני בלנית, והמקוה בשבת רחוק, אם אני לא אלך – המקוה יישאר סגור.
האם מותר לי לנסוע באופניים בשבת לצורך זה (ללא אופניים, אין באפשרותי ללכת). והאם אותו הדין יהיה ברולרבליידס.
העובדות בשטח כפי שעולה מדברי הרבנים העוסקים בתחום זה, שמקווה סגור פירושו שנשים שמגדירות עצמן חילוניות/מסורתיות יבואו לידי עבירה וכו' ואכמ"ל.
יש להתיר באופן חד פעמי (וכן הורנו הגר"א נבנצאל שליט"א). אבל רק באופן שמתקיימים התנאים הבאים:
וכמובן המדובר הוא שאין שום מכשור חשמלי כגון פנס וכיוצא בזה.
ידוע שבשו"ת רב פעלים יצא מרן הבא"ח להקל בדבר (ויסוד דבריו שאין בזה שום עובדין דחול מכיוון שבשבת לא גזרו זה, אלא דווקא ביו"ט שאין עירוב, אבל בשבת שהכל מעורב – בעיר מעורבת – הכל כרשות היחיד ואין כאן זלזול בשבת, ושאר גזירות אין לנו לגזור מדעתינו).
אמנם כהיום נראה שנשתקע היתר זה לחלוטין, באשר אנו רואים שכלל ישראל כולו נוהג איסור בדבר זה, ואפילו קל שבקלים שלעיתים מזלזל באיסורי שבת, בזה לא ראינו לאחד שמקל והוא כאיסור חמור וגמור בעיני כולם. וכן כתב כף החיים (תד,ח): "וכן הוא המנהג בארץ צבי שאין הולכין באופניים הנזכר לא בשבת ולא ביו"ט אפילו בתוך העיר שיש בה עירוב". ויש להבין מחמת מה נהגו בזה איסור, ויש להבחין אם מטעם מסויים נהגו בזה איסור או שהוא כדברים המותרים ונהגו בהם איסור כי יש לזה השלכה לעניינינו.
ואלו הסיבות שהוזכרו בפוסקים לאסור:
לנו נראה בסיכום סוגיית האופניים שיש לנקוט כדעתו של הגרב"צ אבא שאול והרב אלישיב, דווקא בגלל שאין לשום טעם מהטעמים האוסרים משקל כבד שמשכנע את כולם, ובכל זאת אנו רואים שכלל ישראל מחזיק את זה לאיסור גמור, לכן יש בזה "דברים המותרים ונהגו בהם איסור", וממילא "בל יחל" דרבנן (נדרים ט"ו, שו"ע יו"ד רי"ד).
הרי הדבר מבואר בפסק מרן השו"ע בהלכות טבילה: (יו"ד קצח,לח). "צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום א' בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים". ויעויין שם ברע"א שגם בדיעבד לא עלתה לה טבילה. (ואמנם יש פתרונות בשעת הדחק, אבל אינם פרקטיים דיים ולכן לא עסקנו בזה). ואין להאריך בזה אחרי שכבר באו פריצים וחללוה.
ועתה נבוא לדון האם יש לדחות איסור נסיעה באופניים מפני הצלת רבים מאיסורי כרת ולאוין ובאיזה אופנים התירו דבר זה ואם שייך לנידון דידן.
יסוד הדברים נמצא במסכת שבת דף ד. הגמרא מתירה לאדם לחטוא חטא קל של רדיית הפת מהתנור כדי להציל עצמו מאיסור חמור של סקילה. אמנם ביחס להצלת אדם אחר מאיסור חמור אוסרת הגמרא בטענה: "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך"?
ובפשוטן של דברים היה נראה שהתורה לא ציוותה את כל ישראל יחד על המצוות, אלא לכל אחד יש חשבון פרטי משלו, שלכן לאדם עצמו כן התירו לעשות "התחשבנות" באיסורים של מה עדיף על מה, ואילו בין שני יהודים אין ערך לחשבון זה.
אמנם התוס' במקום מעירים שאין הדבר פשוט, שהרי מצאנו מקומות שבהם כן אומרים לאדם לעבור איסור קל כדי להציל אדם אחר מאיסור חמור. והתוס' מתרצים 3 תירוצים מתי כן אומרים חטא כדי שיזכה חברך:
הב"י בסימן ש"ו, מביא תשובת הרשב"א האוסרת על אבא לחלל שבת על מנת להציל את בתו שנלקחה לשמד, בטענת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך". וכנראה שהרשב"א למד כתירוץ הראשון של התוס' ולכן אין מקום להקל בשום אופן, אלא אם כן האבא סייע מראש לעבירה.
הב"י מביא שלפי שני תירוצי התוס' האחרונים נראה שבמקרה כזה צריך לחלל שבת, וכן פסק בשו"ע (או"ח ש"ו,לד) :" מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות ואי לא בעי כייפינן ליה".
מבואר שהשו"ע פסק שלא הרשב"א הנ"ל, אלא שלא נודע האם פסק כתירוץ השני של התוס' או כשלישי או כשניהם. הנפ"מ לנידון שלנו גדולה, כיוון שבמקרה שלנו, ייתכן להגדיר את מי שלא תטבול כדין כ"פושעת", שלדעת התירוץ השני של התוס' אין להציל אותה. וכן נראה שפסק המג"א שם. אמנם במ"ב שם הביא בשם האליה רבא להקל בפושע באיסור דרבנן (כיוון שספק דרבנן להקל בין שני תירוצי התוס').
העולה מפשט דברי הפוסקים הנ"ל שבנידון שלנו יש להקל, כיוון שאומרים לאדם חטא באיסור דרבנן של אופניים, כדי שיזכה חברך באיסור דאורייתא של כרת, ואפילו אם אותו אחד הוא פושע. (יש להעיר שהפשיעה המתוארת בפוסקים הנ"ל היא פשיעה שכבר קרתה, וכאן אנו דנים על פשיעה עתידית, אמנם מדברי הפוסקים שנביא להלן יתבאר שלא חילקו בזה לכאורה).
אמנם עד עכשיו דובר בהיתרים חד פעמיים מקריים שנזדמנו לאדם. מעתה יש לדון האם נאמר כן גם בהוראות ציבוריות קבועות? כיוון שיש מקום גדול לומר שהיתרים מסוג זה מהווים פירצה בחומת הדת, וכפי שנראה שיש פוסקים שחשו לזה.
הרב חיד"א מהווה מקור גדול לשאלה זו. בשו"ת חיים שאל (חלק א' סימן ו) הוא מעודד לעשות כעין עיסקה עם תושבי העיר שגילחו בתער ועברו איסור תורה. להתיר להם להתגלח בספירת העומר, והם בתמורה יקבלו על עצמם שלא להתגלח בתער, לא רק שהוא מתיר דבר זה, אלא הוא מעודד את זה.
לעומת זאת, בשו"ת מהרש"ם(הגהות או"ח תקנ"א,ל) דן האם להתיר למכור בשר בתשעת הימים במקום שנהגו לסגור את חנויות הבשר, כדי שלא ילכו לקנות בשר טרף מהגויים. ואמנם הוא קצת מקל בעיירות גדולות שיש יותר שליטה אבל ככלל הוא מחמיר בזה, על יסוד בעל דברי העקדה המפורסמים(פרשת וירא שער כ):
וכן הוא הדין בכל מה שחטאו היחידים בכל צבור וצבור בפרוץ באחד מהאיסורים שבתורה כגון ביין נסך או גבינה של עכו"ם או שעטנז וכיוצא שהעלם עין השופטים והמנהיגים מתיר אותם כאלו הם מותרים מן הדין שכבר הפכו בזה חטאות היחיד אל חטאות הצבור מכללם. וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם גם יש שמספיקין להם פרס מהקהל כי אמרו כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות מוטב שיעברו על לאו זה משיבאו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ״ג:י״ח) כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלהית.
ואמנם בחזו"ע הלכות תעניות דחה ההשוואה של מהרש"ם לדברי בעל העקידה, (ולא זכינו לביאור מדוע), אבל גם הגר"ע יוסף זצ"ל מודה שדברים אלו צריכים שיקול הדעת גדול.
וכמש"כ בילקוט יוסף (סימן שלז עמוד נח) לענין אדם נכבד בחוץ לארץ שנוסע בכל שבת לבית הכנסת ברכב וכל המאמצים לשכנעו לחדול מכך לא הועילו ואדם זה מכבד את התורה ונמנה עם מחזיקי הישיבות הקדושות והיה מי שיעץ לו שלכל הפחות ייסע בשבת עם אופניים ולא ברכב כדי למעט בחילול שבת וביקש לדעת אם אכן אפשר להורות כן. והביא מה שכתב בשו"ת יביע אומר ח"ו (יו"ד סי' ג) בשם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (סי' מג) דבשלמא אם היה איסור קל שלא מצד חשש להכשלת אחרים שפיר יש לומר שמוטב לעבור על איסור קל ולא יבא לאיסור חמור אבל בדבר שהוא חשש של מכשול לאחרים אין לנו רשות להתיר דבר שיש בו משום קלקול לרבים. והכלל הוא שלהתיר איסור קל בשביל להציל מאיסור חמור צריך להיות מתון הרבה וכמו ברפואת הגוף שלפעמים מחליט הרופא לחתוך יד שיש בה חולי כדי שלא תמשך המחלה ליתר הגוף ויסתכן והכל נעשה ביישוב הדעת ובהתייעצות כך ברפואת הנפש צריך להתיישב הרבה עם דעות תלמידי חכמים גדולי תורה כדי שלא לבא לידי חורבה ח"ו ע"כ. (ושמעתי שמאן דהו שאל את בעל הילקוט יוסף בסוגיא כגון שלנו וצעק עליו שאין להתיר בשום פנים).
אמנם יש להעיר בכל העניין הערה לימודית אחת גדולה, והיא: שיש להבין שורש עניין זה של האם אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, אם הוא בא להחמיר או להקל. ביאור הדבר: אם אומרים לאדם חטא וכו' הרי זה מכח הבנה שכל ישראל עומדים יחד בחשבון התורה והמצוות, ולכן צריכים גם להציל אחד את השני, כמו שמותר לאדם להציל את עצמו. ובאם נתפוס כצד השני שכל אחד עומד בנפרד, אז מדוע באמת מותר לעשות איסור עבור מישהו אחר? היכן נתברר בתורה היתר זה? ויש מרבותינו (הכתב סופר והאבני נזר) שבאמת כותבים שזה מדין ערבות שנתערבו בסיני על המצוות ועל העבירות(סוטה לז. ומזה הוליד רש"י בכמה מקומות שאפשר להוציא אחד את השני ידי חובה). אמנם הכת"ס (או"ח,סב) מקשה על עצמו מדעת הרא"ש שנשים לא נתערבו, ונדחק טובא עיי"ש. ומלבד קושיה זו (שמוכח מדברי הרשב"א הנ"ל והשו"ע גבי הצלת בתו שלא חשו לזה), עוד יש לשאול, לאן נעלם דין ערבות כאשר הוא פושע? או כאשר זו לא מצווה רבה/ דרבים? האם נאמר דין ערבות בפירוש כך כך שנוכל להעביר קו דק כל כך?
שלכן נראה להציע קצת אחרת בביאור הדברים, וזה החלי:
בגמרא סנהדרין עד. מבואר ששפיכות דמים זו אחת מן העבירות שלא נדחית מפני פיקוח נפש, "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי"?
ורש"י שם ד.ה. סברא, מבאר העניין כך: "מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקב"ה וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא ניתן דבר המלך לדחות שצוה על הרציחה".
כלומר, לא כהבנתינו הפשוטה שאין לך רשות להרוג כיוון שדמך לא יותר סמוק מדמו. אלא כיוון שכל מטרת דחיית האיסור מפני פיקוח נפש, הוא כי יקרה נפש אחת יותר ממצוות התורה. אבל כאן שגם ככה נפש אחת תמות, וחוץ מזה עוד תיעשה עבירה, לא לזה נדחתה העבירה. או במילים פשוטות: לא "משתלם" לתורה לדחות את העבירה, כי דחיית העבירה פירושה שיהיה בעולם יהודי מת וגם תתבצע העבירה.
ולכאורה זכינו כאן ליסוד גדול: לא דין הערבות הרגיל עומד בבסיס העניין, אלא דין בסיסי יותר, שכל ישראל עומדים קמי קב"ה והתורה כמקשה אחת, וכל הזמן בודקים מה "משתלם" יותר, האם חטא כזה או אחר.
ולפי זה היה נראה שודאי נאמר לאדם חטא כדי שיזכה חברך, לא בגלל שהשני זוכה, אלא בגלל שכלל ישראל זוכה. שהתורה והקב"ה זוכים כביכול. ועיין היטב בזה. ולפי זה יש לשאול, אם כן מדוע לא נאמר זאת תמיד ורק במקרים מסויימים? שלכן אפשר שאולי יש להתבונן על הדברים אחרת. שכל הסיבה שלא לומר "חטא כדי שיזכה חברך" הוא סייג מדרבנן. באמת מצד התורה כל השאלה היא תמיד "מה משתלם יותר" מצד כל ישראל. אמנם גישה זו עלולה להביא למסחר בתורה ומצוותיה, ולפרצות גדולות. שלכן חז"ל הגבילו ואמרו שרק במקומות מסויימים אפשר, כגון מצווה רבה/דרבים או כאשר אתה בעצמך השתתפת בזה. והגבילו זאת כאשר אתה היית פושע בעצמך בעבירה זו.
ולפי זה מבואר מדוע במקומות מסויימים אומרים "חטא" ולא במקומות אחרים, שלפעמים חז"ל גדרו גדר בזה, ולפעמים העמידוהו על עיקר הדין, והבן. ואם כנים דברינו, הרי שיסוד כל הסוגיא הזו בחומרא יסודה! ולא להקל באה, כי אם לסייג ולומר בדיוק את אשר אמרו העקידה הנצי"ב והמהרש"ם, ועיין.
תוכן עניינים שאלה באחת מערי הפריפריה, בשכונה בה אין בית כנסת ספרדי ברדיוס הליכה סביר (בעבר זו היתה שכונה חילונית שהתחרדה ולא נבנו באיזור הזה בתי
תוכן עניינים שאלה במסגרת המלחמה הנוכחית עם איראן, נשאלה שאלה על ידי מתפללי בית הכנסת: האם מותר לטלטל בשבת פלאפון בתיק יחד עם עוד דברים מותרים
תוכן עניינים שאלה אמי חולה סופנית, והצער המתמשך מסכן את אימה, סבתי. אפשר להפסיק את ההנשמה? תשובה לתשובה המלאה צפו בסרט הכינוס פסקים נוספים תוכן עניינים
תוכן עניינים שאלה חברה מטלפנת אלי ומתחילה בשיחת ידידות רגילה, אולם לאחר כמה משפטים היא עוברת לסיפור על חברה משותפת שלנו שעשתה לה עוול נוראי, אני
תוכן עניינים שאלה: האם מותר לכתוב ולמחוק את שם ה' במסך דיו אלקטרוני (e-paper)? העניינים שבהם נדון: סריקת ומבנה המכשיר. מקור איסור מחיקת שם השם. שם
תוכן עניינים תוכן עניינים נורת לד[1] שאלה: ללכת במעבר שיש שם נורות לד עם חיישן תנועה – המתחזקים בעת מעבר. האם מותר ללכת בשבת