[א] דבר המשפט, סנהדרין, ה ג:
שלש שיטות בדבר
א) דעת רבינו והרשב"א והרמב"ן (בפירושו עה"ת) והתוס' והטור והחינוך ועוד רבים מגדולי האחרונים (ועיין בנושאי כלי הטושו"ע) סוברים דבזמן הזה אין חיוב העמדת
בתי-דין מן התורה, ושליחותייהו קא עבדינן הוא מדרבנן מפני התקנה.
ב) דעת הרמב"ן (בדרך אפשר שכתב בחידושיו למסכת יבמות) והנתיבות המשפט שכתב בפשיטות דהוי מן התורה ורק שהדבר נמסר לחכמים ולא עשו אותם שלוחים אלא במקום נעילת דלת, היינו היכא דאיכא חסרון כיס ושכיחא.
ג) דעת הרב קרית-ספר הסובר דמדאורייתא דנין דייני חו"ל אחרי ביטול הסמיכה כל הדינין אף בדבר שאינו מצוי.

[ב] ספר החינוך, שופטים, מצוה תצא
וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום, וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שמבואר במסכת סנהדרין [ב' ע"ב] ולא קבעו להם ביטלו עשה זה, וענשן גדול מאד כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת. ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על עשית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו.

דבר המשפט, סנהדרין, ה ג
וכיון דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, מצוה למנות דיינים לגבי המצוי דעבדינן שליחותייהו דסמוכים, ובארץ – ישראל המצוה למנות בכל עיר ועיר ובחו"ל בכל פלך ופלך, כך כתב האו"ת (חו"מ סי' א'). וכן כתב גם הרב ערוך השולחן: ובעונותינו מגודל הפיזור שנתפזרנו בארבע כנפות הארץ בטלה הסמיכה ודיננו כהדיוטים לכן אמרו רז"ל, שאם ח"ו יתבטלו דיינים מישראל שיהיו ביכלתם לכוף לדין, תהיה נעילת דלת בפני הלווין ויתבטל המסחור והנאמנות ויתרבו החמסנים, ולכן אמרו חכמינו ז"ל דאף בזמן הזה שליחותייהו דקמאי עבדינן למנות דיינים ולדון בדינים. ולכן, בארץ – ישראל שזכנו ה' לישובה ע"י ישראל לעריה ולמושבותיה, חלה גם קיום מצוה זאת, שהיא לעת – עתה דרבנן, למנות שופטים… והיא מצוה המוטלת על הצבור לקיימה… "שיהיה בהם כח על כלם" כדברי הרב בעל החינוך שהעתקנו לעיל. וגדול שכרה של מצוה זאת שבזכותה ישראל נגאלין, שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, ומהרה נזכה לשיבת שופטינו כבראשונה, ובית דין הגדול סמוכים ישבו בלשכת הגזית בירושלים עיקו"ת.

[ג] ספרי שופטים, קמד. סנהדרין, טז ב
מנין שממנים בית דין לכל ישראל? תלמוד לומר – שפטים תתן לך.

רמב"ם, סנהדרין, א ב (ועיין רדב"ז שם. דבר המשפט א ג)
אין אנו חייבין להעמיד בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא בארץ ישראל בלבד, אבל בחוצה לארץ אינן חייבין להעמיד בית דין בכל פלך ופלך שנאמר תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך.
[פלך – הפרכיא (רש"י, מכות ז.). הפרכיא – מלכות (תענית יט: רש"י ותוס')

[ד] רמב"ם, סנהדרין, ב ח
אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו, ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול.

ברכות, נה א
אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן?

[ה] ספרי, שופטים, קמד (ספה"מ לרמב"ם, עשין קעו, שולחן ערוך חו"מ ג א)
ושפטו את העם – בעל כרחם.
הציבור ונציגיו, כגון מלך וראש הגלות, נותנים סמכות, כח כפיה ומימון, למערכת המשפט: דברי הימים ב, יט ה. רמב"ם סנהדרין, ג ח. שם, ד יג-יד.

הערת הרב יעקב אריאל:
"לענ"ד המעיין בתשובות הריב"ש והתשב"ץ יראה שאין מחלוקת עקרונית  ביניהם. הם מדברים בסיטואציות שונות יעוי"ש".

[ט] עקידת יצחק, דברים צה
נאמר כאן שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ושפטו את העם משפט צדק והכוונה שאין להם לסמוך על הנס בעניני ישובם וטוב חיותם אף על פי שיש בידו ית' להושיע בכל אופני וצדדי הישועה אבל שראוי ומחוייב להם להשלים עצמם במה שלא קצרה בו יד הרבה ממיני הבעלי חיים הבלתי מדברים ואין צ"ל יתר העמים אשר על פני האדמה.

[י] ראשי הישיבות ורבני היישובים מייצגים את החכמים שנמלכים בציבור עליו מוטלת השררה.
 
[יא] אחריות היחיד במצוות הציבור / הרב עזריה אריאל | אמונת עתיך 118 (תשע"ח), עמ' 190