כשיש לאדם שאלה רפואית קלה, הוא סומך על רופא המשפחה שלו, אך בשאלה חמורה, הוא שואל מומחה. ואם השאלה יותר חמורה, הוא לא מסתפק במומחה אחד, אלא שואל כמה מומחים. ואם התשובות שלהם שונות, הוא מכנס אותם לדיון משותף. כך שבבית חולים זה הנוהל: בכל בוקר מתקיים ביקור רופאים, מספר מומחים עומדים ודנים סביב מיטת כל חולה. זו הדרך לקבל תשובה מוסמכת.

השאלה ההלכתית שלך ראויה ליחס לא פחות רציני, כלשון השולחן ערוך: "כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו". וכך היה מקובל בקהילות ישראל בכל הדורות. כשהייתה ליהודי שאלה הלכתית קלה הוא סמך על "רב המשפחה" שלו, אך בשאלה חמורה הוא שאל "רב מומחה". ואם השאלה יותר חמורה, הוא לא הסתפק ברב מומחה אחד, אלא שאל כמה רבנים מומחים. ואם התשובות שלהם שונות, הוא כינס אותם לדיון משותף. כך שבכל קהילה יהודית היה מוסד בסיסי: בית דין ששימש גם כבית הוראה, וזה היה הנוהל: בכל מקרה מורכב התכנסו רבני העיר סביב השולחן, והכריעו יחד. זו הייתה הדרך לקבל תשובה מוסמכת.

זו הדרך המפורשת בשולחן ערוך, להכריע בשאלה הלכתית (חו"מ יח ה). כך מתחייב מהמצוות למנות דיינים, ללכת אחר הרוב, ולא להתגודד.

הרבנים והציבור שחברים בתנועת ירושלים בונים את מוסדות הקהילות, שיספקו תשובה מוסמכת לשאלה ההלכתית, כמצוות התורה וכמסורת ישראל סבא. הם לא מתגאים "הרב שלי הכי חכם", וגם לא מסתפקים בדרך הנוחה לקבל תשובה הלכתית. הם הולכים בדרך שהתורה מתווה לקבל תשובה מוסמכת.

מוזמנים להצטרף לתנועה ולהשתתף בפעילות: הרבנים כמורי הוראה, והציבור כשואלים.