שאלה

לכבוד בית ההוראה של תנועת ירושלים. בימים אלו אני מסיים סבב מילואים, כחייל קרבי בשמירה על גבול סוריה. ראיתי שיש אומרים לברך הגומל בסיום סבב מילואים, ויש אומרים שבמלחמה ההודאה צריכה להיות ציבורית ולא פרטית כביורדי הים וכדו', ושלא כל שמירה על הגבול מחייבת הגומל אם לא היו סכנות קרובות, ועוד סברות לכאן ולכאן. אבקש הכרעת בית ההוראה בנידון דידי.

תשובה

השו"ע בסי' רי"ט ס"ז דעות חלוקות בעניין חיוב ברכת הגומל לנוסע מחוץ לעיר, והשו"ע הביא מנהג ספרד לברך אם נוסע מעיר לעיר, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה, ולפי"ז הנוסע ללבנון מחויב בברכת הגומל כדין הנוסע . אבל למהג אשכנז וצרפת אין מברכים ברכה זו כשהולך מעיר לעיר, כיון שלא חייבו אלא בהולכי מדבריות, ולפי"ז יש לדון אי מחויב לברך ברכת הגומל. ואע"פ שאינו מארבעה החייבים להודות.

השו"ע בסעיף ט' הביא דעה דכל מי שנעשה לו נס חייב לברך הגומל, והביא שיש חולקים. וטוב לברך בלא הזכרת "שם ומלכות". ולפי"ז דעת השו"ע שאין לברך בשם ומלכות. אבל המג"א, הט"ז ורבים מהאחרונים כתבו שהמנהג כסברה ראשונה, וכן הכריע ב"באר היטב" דלא כהשו"ע.

ולפי"ז יש לדון אי השהייה בלבנון נקראת סכנה או לא. ובגדר החיוב לברך ברכת הגומל על מקרה שניצל מסכנה מוחשית, אשר באופן פשוט עלול להיפגע, אבל אם ברוב המקרים אינו נפגע, לכאורה אינו כדין מקום סכנה, דהיינו דחיוב ברכת הגומל בארבעה החייבים להודות, הוא משום שבדרך כלל מקומות אלו הם מקומות סכנה, ואם כן – אפילו אם אין סכנה ממשית יש לברך, אבל בשאר מקרים יש לברך רק כשנעשה לו נס. וכן משמע בלשון השו"ע "למי שנעשה לו נס" ונס, פירושו הצלה שלא כדרך הטבע. ולפי"ז כשמדובר על מסע לסוריה או ללבנון, במקומות שהצבא מתיר לשהות שם, אין לברך אלא א"כ היה מארב או היתקלות עם מחבלים.

ויש להוסיף ע"כ שדעת מרן הגרש"ז אוירבך, שאדם שניצל מתאונת דרכים, אם ניצל מאחר שהרכב לא פגע בו אינו נחשב מקום סכנה אלא כאדם שלא היה בסכנה. אלא א"כ הפגיעה הייתה באופן שיכול היה להיהרג ולא נהרג בדרך נס.

אך צוות הרבנים אשר שמע את הדברים לא הסכים וטען כי כל מקום שבו עלולים להתרחש פיגועים גם אם המקום נמצא בשליטה וגם אם ברוב רובם של המקרים אין פיגועים, נחשב כמקום סכנה וכמדבריות ועוברי ימים. ולכן לדעתם יש לברך.

לסיכום, דעתי כי חיוב ארבעה חייבים להודות הוא אפילו בלא סכנה מוחשית כי המקום נחשב כסכנה, כגון: ים, אוויר, מדבר ומחלה, אך כל סכנה אחרת יש לברך רק אם הייתה סכנה ממשית ומוחשית. לדעת רבנים אחרים יש מקום לברך.

יש להוסיף כי דעת מרן הגרש"ז אוירבך, כי במקום שיש ספק, רצוי לכוון בברכת "הגומל חסדים טובים". אמנם יש להעיר מדברי השו"ע שבספק יאמר ללא שם ומלכות ולא הציע דבר זה, עוד יש לעי' כי בברכת "הגומל חסדים טובים" אין שם ומלכות אלא בברכת "המעביר שינה" וצ"ע בגדר הדבר.