שלום רב לכל הרבנים של בית ההוראה.
אני בן 46, ובכדי לקבל תמונה יותר טובה של מצב הבריאות שלי רכשתי מד סוכר שנדבק לגוף למשך שבועיים ומנתר את רמות הסוכר באופן רציף. החיישן הוא חד פעמי ולכן לפי מה שהבנתי אי אפשר להסיר ולהחזיר אותו.
השאלה שלי היא האם מותר להשתמש בחיישן כזה אע"פ שבהכרח הוא ישאר על הגוף וימשיך לנתר את הסוכר גם בשבת.
א. האם יש בעיה בשבת כאשר הניתור פועל באופן עצמאי כל דקה ללא תלות בפעילות שלי או בזמני האכילה והשינה.
ב. האם יש בזה טלטול מוקצה ? ואם זה טלטול מן הצד האם זה נחשב לצורך דבר מותר או לצורך דבר אסור.
מצ"ב קישור לדף מכירה של מוצר כזה. (אני קניתי מוצר מקביל זול יותר מאתר בחו"ל – אבל זה פועל בדיוק אותו הדבר) .
https://geffenmedical.co.il/freestyle-libre/2-plus/#product-info-fl-sensor
תודה רבה.
בס"ד
בעניין שימוש במד סוכר רציף בשבת לאדם בריא האם זה מותר מאחר ואינו עושה מעשה בידיים כלל והמדידה נעשית מאליה. ועוד האם יש בזה דין טלטול מוקצה מאחר והוא מניחו על בשרו ונושאו אגב גופו.
ראשית יש להסביר בקצרה כיצד מד סוכר רציף עובד.
מד סוכר רציף (CGM) מודד את רמת הגלוקוז בנוזל הבין־תאי שמתחת לעור באמצעות סיב זעיר המוחדר לרקמה. על הסיב נמצא אנזים המגיב עם הגלוקוז ויוצר אות חשמלי זעיר, שעוצמתו קשורה לכמות הגלוקוז. המעגל האלקטרוני בחיישן מגביר ומעבד את האות, ואלגוריתם ממיר אותו לערך גלוקוז ב־mg/dL . הנתונים נשמרים בחיישן ו/או מועברים אלחוטית לטלפון או לקורא, וכך ניתן לראות לא רק את רמת הגלוקוז אלא גם את המגמה וקצב השינוי לאורך הזמן.
וכך כיוון שנעשית המדידה של הסוכר ללא התערבות של הנמדד האם יש להתיר זאת בשבת?
למעשה אין להתיר את השימוש במד סוכר רציף לאדם שאינו חולה סכרת בהגדרה רפואית, כיוון שיש כאן פסיק רישא דניחא ליה, כלומר שרוצה במדידה – אחרת לא היה משתמש בזה לכתחילה. כמו"כ אין להתיר את טלטולו כיוון שדרכו בכך.
יש לציין שאין באפשרותו לעצור את המדידה בשבת כיוון שאם יסיר את המודד לא ניתן להחזירו שנית.
בשולחן ערוך או"ח ש"ח מ"ו אסור לשאת תחת אצילי ידיו זרע התולעים שעושין המשי מפני שאסור בטלטול ועוד מפני שהוא מוליד בחומו.
והמקור שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ע"ד נשאל אם מותר בשבת לשאת את הביצים תחת אציליהן כדי שיתהווה מהביצים המשי או שיש בזה משום מלאכה והשואל הביא ראיה מהמבואר ברש"י בכתובות נ"ט ע"ב שדבר זה מלאכה הוא.
והשיב הרשב"א שאין הכונה למלאכות ממש מן המלאכות הגמורות בשבת אלא בעניינים המוחלקים שהיא מרווחת בהן בבת אחת ואפילו בשמירת הזרעים ושמירת הפרה ושמירת התינוקות שאינה מלאכה אסורה שגם זה פרש"י לאחת מאותן מלאכות. ומ"מ יש לומר שאסור לעשות כן משום טלטול הביצים ועוד שבודאי מיילד הוא בחומו ומלאכת מחשבת היא ואסורה.
ובמשנה ברורה קנ"ט ביאר, ר"ל שעל ידי החום יוצאים התולעים מן הזרע ואע"ג שאין מכוון לזה מ"מ פסיק רישא הוא ומלאכת מחשבת הוא.
וכן שבט הלוי ח"ג סימן צ"ז וח"ט סימן ס"ט אשר דן בשעון המתמלא ע"י נענוע היד כתב:
הרשב"א עצמו סו"פ האורג דמייתי ירושלמי שמותר לנעול את ביתו ע"מ לשמור ביתו וצבי בתוכו וכיון שהוא צריך לשמור ביתו אע"פ שע"י כך נצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי לבד והר"ן תמה הרבה ע"ז דכל שהוא ידע שהצבי בתוכו גם אם אינו מתכוין אין לך פס"ר גדול מזה וחייב. ויסוד גדול בדבר דישנם ב' תנאים: א' שתהיה מלאכה שאנו יכולים ליחסה לא' מל"ט מלאכות ושנית שתהיה מלאכת מחשבת לכל אחד משיטת התנאים כדאית להו. נעילת דלת וכיו"ב היא פעולה מובהקת של היתר שאין לה שום יחס לצידה דעושים אותה בין כשהצבי בבית ובין אם לאו, ולכן ס"ל להרשב"א דדוקא כשידע שהצבי בבית ונעל ביתו לשם צידה דאז החשיב נעילת דלת לפעולת צידה לבד אבל אם נעל נעילת ביתו הרגילה לשמור ביתו הגם שידע שצבי בבית אין פעולת הנעילה מתיחסת כלל לצידה וא"כ הגם שהיא פס"ר יש בה גדר מחשבה בלי מלאכה משא"כ חשב עלה בפירוש.
ואחרי יסוד זה ה"נ בנשיאת ביצי תולעת המשי הרשב"א בשאלה ובתשובה וכל זמן שלא מחשיב הדבר להדיא באמת אין כאן פעולה המתייחסת לאחד ממלאכת איסור אלא דאם מתכוין בפירוש להוליד ע"י החום והזיעה דאחשיב לה להוליד עי"ז אז יש עכ"פ קצת פעולת מעשה המתייחסת למחשבת איסור של הולדת תולעת המשי וסוג מלאכה שמדובר בזה יראה דהוא מכה בפטיש כיון שגורם להוליד וקרוב לשמוע שהוא רק מכה בפטיש דרבנן.
בשבות יצחק הלכות מוקצה פרק יג' אות ג' עמוד קסג' כתב להוכיח מכאן דהיינו מהשו"ע הנ"ל דלטלטל בגופו כשדרכו בכך אסור. שהרי לכאורה אם מותר מדוע אסר השו"ע לשאת תחת אציליו זרע התולעים מפני אסור טלטול, הרי זה טלטול בגופו ושרי,אלא על כרחך דהוי דרכו בכך ולכן אינו בכלל היתר טלטול בגופו. בפסקי תשובות סימן שח' אות ס' כתב ג"כ שאיסור מוקצה שייר בכל ענין הגם שמטלטלנו באצילי ידיו, מ"מ הרי כך דרך נשיאתו שלא יתקרר.
