שלום.
ראיתי שבימינו יש מלא נוסחים לתפילה, והרי בוודאי כנסת הגדולה קבעו משהו אחד, וכל השאר הם סוג של שיבושים (בפרט נוסחים ספרד ותהילת ה' שהם "ע"פ נוסח האר"י" חוץ מזה שהם ממש לא קשורים לנוסח האריז"ל, עיין שעה"כ אחרי דרושי עלינו לשבח מביא שם את נוסח האר"י שממש לא קשור לנוסח ספרד ותהלת ה').
האם יש בימינו דרך לדעת או לפחות לשער מהו הנוסח המדוייק?
אפשר לראות שגם האשכנזים, גם הספרדים וגם התימנים אומרים על הנוסח שלהם שהוא הנוסח הקדום והמזוקק מזמן הבית…
למשל, מה שכתב היעב״ץ בסידור 'בית אל' (עמ' קלט) אודות נוסח בני אשכנז: ״הנה ראית כמה מדוקדקים נוסחי תשע עשרה ברכות הללו [של תפילת עמידה] שבידינו האשכנזים… בלשון צח, ובמספר התיבות – 'תפותי זהב במשכיות כסף'… לא נמצא בהן שפת יתר או חסר, אין בהן נפתל ועיקש… ולא מפני שאנו נמשכים אחר מנהגי האשכנזים מבטן ומלידה – אנו נוטים אחריהם… אכן, בזאת הדין עם אבותינו [האשכנזים], בודאי הגיע אליהם הנוסח הישר!" ולעומתו כתב החיד"א בספרו 'קשר גודל' סימן יב שהנוסח שבידי הספרדים הוא המשובח והמדויק, וכלשונו שם: "מנהג שרשי התפילות – אין לשנות ממנהג הקדום, כי שנים עשר שערים [בשמים] – כנגד שנים עשר שבטים, ותפילות כל אחד עולה בדרך אחד. ותפילת נוסח הספרדים עולה בכל אחד משנים עשר השערים"
אבל הרעיון הזה של שערים בשמים אמנם רעיון יפה אבל עדיין הוא נשמע קשה שהרי כנסת הגדולה תקנו נוסח לברכות!!! וראה כמה נזדעקו רבותינו על שינויים בנוסח התפילה (כמו למשל בברכת יוצר של שבת) שמשנה ממטבע ברכה שטבעו חכמים, אך היום כל אחד מברך וחותם כרצונו, ויש שינויים שמוכח שנוצרו מטעויות, שיבושים, צנזורות והשפעת הסביבה, ועדיין אנחנו דבקים בהם כי "ככה סבא שלי עשה"?
לאור כל זאת יש כמה שאלות.
א. האם יש לנו דרך לדעת מהו הנוסח הקדום – א"כ מהו?
ב. אם נדע מהו הנוסח – האם נכון ללכת לפיו גם אם הוא לא תואם את הנוסחים בימינו?
ישנם בימינו סידורים בנוסחים קדומים (כגון נוסח ארץ ישראל ונוסח הרמב"ם וכד') האם יש להם תוקף הלכתי כלשהו?
בס"ד
הרמב"ם פ"א מהל' תפילה ה"ג כותב: אם היה רגיל מרבה בתחינה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו וכו' וכן היה תמיד ממשה רבינו עד עזרא. ה"ד: כיון שגלו בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר אומות וכו' ומפני זה כשהיה אחד מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר. שלוש ראשונות שבח לה' ושלוש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאילת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצורכי הציבור כולם, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותם ותהיה תפילת אלו העלגים תפילה שלימה כתפילת בעל הלשון הצחה. ומפני זה תיקנו כל הברכות והתפילות הסדורות בפי כל ישראל כדי שיהא כל ענין ברכה ערוך בפי העילג.
על מבנה התפילה, שבח בקשה והודאה, עיין במקורות וציונים לרמב"ם הוצאת שבתי פרנקל, שדעת הרמב"ן והחינוך שמה"ת רק הבקשות הם מן התורה, ובתשובת רבינו אברהם בנו של הרמב"ם, השבח הוא ענף מחוב התפילה. ובלח"מ מביא את מקור הרמב"ם מן הגמרא ברכות לב. מתפילת משה רבינו בפ' ואתחנן, ושמשם אין מקור לחובת ההודאה, כך הקר"ס והלח"מ מתפלאים ואילו ברבינו מנוח מביא כמקור לחובת ההודאה המשנה פרק הרואה צועק אדם על העתיד ונותן הודיה לשעבר. (ולדעתו זו חובה מן התורה שסברא הוא שצריך להודות על העבר, וסברא דאורייתא – ועדיין ברש"י מגילה שסומכין הודאה לעבודה, אף הודאה עבודה של מקום היא).
ובהל' קרית שמע פ"א ה"ז: ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל, עזרא ובית דינו תיקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם וכו'. ובפ"א ה"ה מהל' ברכות: ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותן ולא להוסיף על אחת מהן ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו אלא טועה.
הרמב"ם אינו מביא את הדין שתפילה בכל לשון, ובחזו"ע ימים נוראים עמ' יב. מביא כמה פוסקים, שדין זה נאמר לעיקר מצות התפילה ולפני שעזרא תיקן את נוסח התפילה כדי שתהיה כתפילה שוה בפה כולם.
ידועים דברי בעל נפש החיים שער ב פי"ג עפ"י דברי המגיד להבית יוסף שאין לחשוב בשעת התפילה בשום מחשבה כי אם בתיבות התפילה – דוק בדבריו שלא אמר לכוין בכונת התיבות כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפילה אין אתנו יודע עד מה. כי מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונים ועד אחרון הרב הקדוש האר"י ז"ל אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה שהיו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין דלא אתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבוע וסדורה בנוסח אחד התיקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה וכו' והלא בלתי אפשר אם לא ע"י הנבואה העליונה ורוח קודשו ית' אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח מטבע התפילה והברכות, שם הוא ית' שמו בפיהם אלו תיבות ספורות וגנוזות בתוכם כל התיקונים וכו' עי"ש.
והנה במגילה יז: תניא שמעון הפקולי Vסדיר שמונה עשר ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו תפילה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר, שכחום וחזרו ויסדום. וכן ביבנה הוסיפו ברכת המינין (ברכות כח:) ע"י שמואל הקטן. הרי שהתפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה השתכחה במשך הזמן, וגם התחדשו בו צרכים נוספים בברכת המינין, וכן מכח שינוי המצב שלאחר החורבן כגון ברכת המחזיר שכינתו לציון שבזמן ביה"מ נוסחה היה השוכן בציון. אלא שאת סדר התפילה והברכות לפי המקראות החזיר שמעון הפקולי.
וק"ו מעתה משרבו הגלויות ותכפו הצרות ודאי שהשתכחו נוסחאות קדומים ואין לנו אפשרות היום לדעת מה היה הנוסח המקורי של אנשי כנV"ג. ויתכן שגם את נוסח התפילה שתוקן ביבנה ג"כ חל עליו "השכחום וחזרו ויסדום" מעוצמת הגלויות ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ, והדפוס עוד לא הופיע בעולם, ועיקר התפילות נשתמרו בזכרון, וגם בימי התנאים עד רבי, היה אסור לכתוב ברכות, כגון יח ושאר ברכות כמבואר בשבת קטו: (ויש להוסיף שהרי המרב"ם פ"ג ה"ג מהל' שופר שתרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות ואין אנו ידועים היאך היא, ק"ו שנוסח תפילה ארוך ומדויק, השתכח במשך הזמן) – כמה תפילות חדשות הוסיפו הגאונים כהזכרות עשרת ימי תשובה (ברכות לד. תוד''ה אמצעיות, יראו עיננו בערבית (ברכות ד: תוסד"ה דאומר, מרגניתא דבבבל לענין הבדלה בתפילה של יו"ט שחל מוצ"ש ברכות לג:. גם תוספות תפילה בסוף התפילה שכל אמורא תיקן תוספת תפילה בא-לוקי נצור (ברכות יז), מודים דרבנן (סוטה מ.) לפי הנראה ולפי הצורך, אלא שלענין תיקון ברכות חדשות שלא הוזכרו בתלמוד וחדשום הגאונים כברכת הבתולים ופדיון הבן, כתב הרא"ש שלאחר חתימת התלמוד אין לנו רשות לחדש ברכות (יו"ד ש"ה).
וכבר בזמן הגמרא היו רגילים לחבר תפילות ובקשות כגון אבינו מלכנו שאמר רבי עקיבא במס' תענית כה: וכן מבואר במגילה יח, אלא שלפעמים נוסח תפילות אלו לא היה מתוקן ולכן היו משתקין אותו כגון שאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך או הא-ל הגדול וכו' והעיזוז והחזק דכתיב מי ימלל גבורות ה', אבל על עצם התוספת לית לן בה כל שאינו קובע ברכה לעצמו (רש"י שם מכאן ואילך אסור לספר) אבל בלא ברכה כלל מותר לספר בשבחו של מקום יותר (מהרש"א שם) ועיין בביאור הגר"א ס' סח שכתב שבשאר ברכות שלא נאמר בהן לא ארוכה וקצרה, רשאי להאריך ולקצר, ע"ש. ובברכות לד. תוס' ד"ה אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות – פר"ח הא דווקא ליחיד אבל צורכי ציבור שואלין ולכן אנו אומרים זכרנו וקרובץ, עי"ש.
הנה ראשוני אשכנז בעלי התוספות תיקנו פיוטים ותוספות בתוך התפילה עצמה, "קרובות" או קרובץ" (קול רינה וישועה וכו' – לרבי שמעון הקליר, ויש מיחסו לאחד מבעלי התוספות ויש שמיחסים אותו לתנא רבי שמעון בן אלעזר) "יוצרות" תוספת בתוך ברכת יוצר אור, "מערביות" תוספות בחגים לברכת המעריב ערבים, "גאולות" תוספות בברכת גאל ישראל (אגב, הפיוטים המפורסמים של רבי יהודה הלוי "מי כמוך ואין כמוך", וכן "ים ליבשה נהפכו מצולים" הם במקור גאולות, כך מתבאר מהפתיחה והסיום של הפיוט) וראה במחזור ויטרי מתלמיד רש"י שהביא תפילות אלו (ואפילו מערבית לפורים, ע"ש נוסחה). גם משוררי ספרד לדורותיהם הוסיפו פיוטים ותפילות נפלאים, הריה"ל ורבי שלמה אבן גבירול והאבן עזרא ועוד.
נראה כי הסיבה לתוספות אלו כדי להאריך ולתת תפארת ועוצמה לתפילות החגים, שלא תהיה התפילה בימים אלו כתפילת יום חול וכן תוקנו סליחות לתעניות ולימי הרחמים, וקינות לתעניות, כי סדר התפילה לדינא דגמרא, די קצר.
עם הזמן התגבשו נוסחאות מרכזיות לסדר התפילה במרכזי הגלויות של עם ישראל, מבוסס על נוסחאות קודמים (ראה סדר רב עמרם גאון, סידור רש"י, וסדר התפילה להרמב"ם בסוף ספר אהבה), עם תוספות ותיקונים המתבקשים ע"י דקדוקי הלשון ויופי המליצה המקובל באותם המקומות. ומזה התגבש נוסח אשכנז שדקדקו בו חכמי אשכנז כגון המהרי"ל ואבות מנהגי אשכנז שמביא הרמ"א בדרכי משה על הסדר, ונוסח ספרד שדקדק בו הרבה האבודרהם. נוסח תימן (ועוד הרבה מנהגים אזוריים איטלקים ומסתערבים (יושבי ארץ ישראל) ותוגרמה (תורכיה) ובבל – יש שנוסחאות שהשתנו מפני חילוקי סברות בהלכה כגון אם להקדים ברוך שאמר לכל פסוקי דזמרה, הודו ומזמורים הנוספים שאומרים בשבת, כדי שתחול עליהם ג"כ ברכה ראשונה ואחרונה של הפסוקי דזמרה, או שברכות אלו תוקנו רק על מזמורי דוד שבסוף תהילים (עין טור א"ח ס' רפ"א) ואם להזכיר בקיץ מוריד הטל, כדי שאם ימשיך הרגלו בחורף לא יחזור, או שלא להזכיר מוריד הטל, כיון שאינו נעצר (תענית א: תוס ד"ה בימות החמה)וכן אם יש לקצר בברכת השנים ככל הברכות, או להאריך בה כמנהג ספרד, כעין נוסח שאומרים בזמן עצירת הגשמים כיון שבארץ ישראל וארצות שמזג שלהן דומה, עצירות גשמים שכיחים, ואריכת הבקשה בגשמים היא חיי נפש (ע' טור ס' תקעט). ויש נוסחאות שנולדו משילוב נוסחאות אחרים (נוסח ספרד).
הטור בהלכות תפילה של חול, וכן בהלכות תפילה של שבת מביא על הסדר נוסחאות תפילה שנהגו באשכנז, שמילותיהן ספורות כנגד פסוקים מן התורה ומן הנ"ך.
אבל הבית יוסף בסוף ס' קיג מביא דברי האבודרהם שמאירים אור גדול על כל נושא הנוסחאות וז"ל: כתב הרב דוד אבודרהם, יש אנשים שמנו תיבות שיש בכל ברכה וברכה מי"ח והביאו פסוקים על כל ברכה מענינה שעולין תיבותיהן כמנין תיבות הברכה, וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה, ואח"כ נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומרים י"ח בענין אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין, וא"כ המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאו ולא לזולתו ולמה נטריח על הסופרים לכותבו. עכ"ל.
והנה הרב עובדיה זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ו ס' י האריך להביא את הפוסקים המחזיקים ומהדירים את נוסח עדות המזרח שהוא מתאים לדברי המקובלים ובראשם האר"י ז"ל. ושנוסח זה נכנס בכל הי"ב שערים שיש בשמים לקבלת התפילות (מרן החיד"א), לעומתו היעב"ץ האריך להאדיר את נוסח קהילות אשכנז. והאשל אברהם מבוטשש (שהיה אדמו"ר חסידי האריך וכתב שמותר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד כיון שעיקר מבנה התפילה נשמר, ע"ש), ובשו"ת חת"ס או"ח ס' טו וטז כתב: כי כך קבלתי מרבותי זצ"ל והם מורי הגאון חסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלר זצ"ל והגאון רבן של כל בני הגולה הפלאה ז"ל אשר מימיהם שתיתי וממקורם חצבתי כי כל הנוסחאות שוות זו כזו וכל שיש בזה יש בזו אלא שאין אתנו יודע עד מה, ואנו מתפללים על דעת מתקני התפילות ונוסחאות הללו כי כולם לדבר אחד נתכוונו כמו סגנון אחד לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד כי כל נוסחא ונוסחא הוא סגנון אחד משונה מחברתה אבל כולם עולים למקום אחד, ואם היה באשכנז מי שיודע כהאר"י ז"ל היה מוציא ג"כ כל הכוונות בנוסח אשכנז. (אלא שכתב שהאר"י היה ספרדי, ובאמת היה אשכנזי, יבי"א – ואולי אפ"ל לדעת החת"ס שמ"מ נולד הוא במצרים וחי הוא בצפת בין חכמי ספרד שהיו מקובלים ולכן הוציא את הכוונות לפי נוסח ספרד שהיה מקובל אז בצפת).
או"ח ס' סח במ"א: האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ומזמורים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו על דרך האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשורשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות). וז"ל הגמרא ירושלמי (ערובין ג. ט) אע"פ ששלחנו לכם סדר התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם. עכ"ל.
בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד לד דן בענין איסור לשנות ממנהג המקום משני טעמים אחד מדין לא תתגודדו שהוא איסור דאורייתא, ושייך בודאי במנהגים שיש בהן איסורא כגון להניח או לא להניח תפילין בחוה"מ. אלא שלענין נוסחאות אולי לא שייך כיון שאין חילוק בעיקר הנוסח. אבל שייך בודאי איסור שלא ישנה מפני המחלוקת שהוא איסור דרבנן ושייך ג"כ בשינוי נוסחאות או כל שינוי מעשה שיש בו פרסום. ע"ש.
ויכול אני להעיד על מו"ר הגאון בעל המשנת יעקב הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאף שלעצמו היה מתפלל כמנהג אשכנז והגר"א, וכך היה נוסח התפילה בישיבת הגר"א, מ"מ כשהיה מתפלל בבית הכנסת הגדול בחיפה שהנוסח היה שם נוסח ספרד, היה מקפיד בעצמו וכן על אחרים שיתפללו רק כנוסח המקום. וכן בביהכ"נ רבי עקיבא שהמנהג היה אצלם מקדמת דנא לקדש בליל שבת בבית הכנסת, הקפיד להמשיך המנהג – וכן לענין נשיאות כפים לא הרשה לעשות נש"כ בימי החול כשאין תפילת מוסף, על אף שבישיבה היו נושאים כפים כל יום, ולכשלעצמו מאוד מאד הקפיד על ברכת כוהנים. וכשנפטר ע"ה היה שיפוצים בביהכ"נ והכולל עבר לתקופה לבית מרגלית, הקפיד בנו הרה"ג רב ישראל דב רוזנטל שליט"א אב"ד חיפה וראש הכולל שהיה מתפלל בעמוד במנחה להתפלל ולומר קדיש בנוסח המקום נוסח ספרדי. וכל זה מטעם שסבר הרב ז"ל שאסור לשנות ממנהג המקום.
מכל הנ"ל אנו רואים שנוסחאות התפילות עברו טלטולים רבים, והוספות רבות, ואי אפשר להצביע על נוסח מסוים ולהגיד עליו שרק זה ראה וקדש (הרבה פעמים בעל נוסח מסוים יביא ראיה לשיטתו מנוסח הרמב"ם בסוף ספר אהבה, או מנוסח סדר רב עמרם להוכיח את שיטתו אבל בעשרות מקומות אחרים את הנוסח שרוצה ליקר לא יתאים למה שנכתב שם.)
מה שנשאר לנו זה להדבק במנהג אבות או במנהג המקום, ולא לחפש לעשות שינויים שסופם לעשות מחלוקת ח"ו ולא לשכוח את העיקר כי רחמנא ליבא בעי.
מרדכי כהן
