שאלה

באחת מערי הפריפריה, בשכונה בה אין בית כנסת ספרדי ברדיוס הליכה סביר (בעבר זו היתה שכונה חילונית שהתחרדה ולא נבנו באיזור הזה בתי כנסת), יהודי בשם זבולון הקים בית כנסת במרתף ביתו הפרטי. הביקוש מצד המתפללים היה גבוה, ובתקופת הקורונה המניין עבר לרחובה של עיר ומשם אחרי תקופה קצרה לאוהל. האוהל, שינה מיקום, הוקצה לו שטח ע"י העיריה שבעתיד אמור להיות שם מבנה קבע (אין מקום להקים עוד בית כנסת באיזור), גדל (המבנה כיום הוא 200 מטרים מרובעים) והתרחב הפך מאוהל למבנה עם קירות מוצקים בבניה קלה, שירותים, רצפה מרוצפת, מערכת מיזוג מרכזי, ריהוט חדש ועוד), בהשקיעה מצטברת של כ-700 אלפי ₪ לדברי זבולון.

זבולון הוא היזם והוא הגבאי ובית הכנסת גם נקרא על שמו "משכן זבולון". ה"אוהל" מחובר בכבל לשעון החשמל בביתו הפרטי, זבולון הוא מנהל העמותה שהקים לטובת בית הכנסת, הוא המחליט על חזנים, מגידי שיעורים ומכירת העליות. זבולון מסרב לפרסם דוח שנתי של הכנסות והוצאות בית הכנסת – כגון חשמל, נקיון וכו' (למרות שהתבקש מספר פעמים לעשות זאת) ומסרב למנות רב לבית הכנסת (מיותר להסביר כמה חסרונות יש לבית כנסת שאין בו רב), שיהיה סמכות רוחנית מאחר והוא חושש שהרב יצבור כוח ויהיה חזק יותר ממנו. הוא מעוניין לשמר לעצמו את השליטה ולקבוע את הצביון ויתר הדברים בבית הכנסת. זו גם הסיבה שהוא מסרב לשתף אנשים אחרים בקבלת ההחלטות כגון: ועד וכו'. רמת התחזוקה, הנקיון ושאר השירותים בבית הכנסת סבירה  מינוס. זבולון מתעסק בבית הכנסת  במקביל לעסקו הפרטי והוא אומר לכל מי שמוכן לשמוע עד כמה אין לו זמן ושהוא "מכניס את היד לכיס" לטובת בית הכנסת. בית הכנסת מתקיים ממכירת עליות (3 מניינים של שחרית שבת), תרומות והוראות קבע של מתפללים.

עד כאן רקע כללי.

בשנה האחרונה קרה מקרה של מכירת "עליה חשובה" שיש רק פעם בשנה (כגון: מפטיר יונה, מפטיר ר"ה תפילת חנה, עליית שלישי בזאת חנוכה, חתן תורה וכו') על ידי זבולון גבאי בית הכנסת.

המכירה התחילה ב 50 ₪, מספר אנשים התחרו על העליה, ביניהם גם ראובן שניצח את כל שאר ההצעות והציע מחיר של 450 ₪ שהיה המחיר הגבוה ביותר. זבולון (שלא לקח חלק כמציע בהתמחרות) משך מאוד את המכירה ובמקום להכריז על ראובן כזוכה במחיר של 450 ₪, הוא אמר שזה מחיר "זול מדי" לעליה כזו, ושהוא יקנה אותה ב-700 ₪.  ראובן הרגיש שזבולון מעוניין להרים לו את המחיר באופן מלאכותי רק כדי להוציא ממנו באופן שאינו כשר עוד כסף, וזאת מאחר והוא הבין שראובן יהיה מוכן לשלם יותר כי יש לו עניין מיוחד בעליה הזו, והציע סכום של 707 ₪ בו גם זכה בעליה הנחשקת (אחוז אחד יותר מזבולון שכאמור העלה לו את המחיר ב-55 אחוזים מ-450 ל-700).

1. שאלתו של ראובן: מה הסכום אותו הוא חייב לשלם – 450 או 707? האם יכול הוא לטעון טענת "משטה הייתי בך" על אף שמדובר בנדר? כלומר, מאחר ואתה זבולון נהגת בי שלא כהוגן – ולראיה: אחרי שהעלת את המחיר ב-55 אחוזים באופן מלאכותי לא המשכת לנסות לזכות בעליה כשאני הצעתי עוד אחוז בודד אחד), אני בליבי הסכמתי ל 450 ולא 707.
2. האם ניתן לכפות על זבולון לפרסם דין וחשבון מפורט של ההוצאות וההכנסות של בית הכנסת לרבות העסקים בינו לבין בית הכנסת (כגון הוצאות הניקיון, החשמל וכו').
3. האם ניתן לכפות על זבולון הקמת ועד או מינוי רב לבית הכנסת?

תשובה

להלן התשובה לשאלה הנ"ל

ונחלק את התשובה לשלושה חלקים

לגבי שאלתו האם יכולים לדרוש מינוי רב,

הנה בתשובת הרא"ש כלל ו' ונפסק בשולחן ערוך או"ח סימן נ"ג וז"ל ציבור שצריכים לשכור רב ושליח ציבור ואין בידם כדי שכר שניהם אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם ואם לאו ש"צ קודם.

ובמור וקציעה ליעב"ץ כתב כאן ופשוט שכ"ז בזמנם שהיו צריכים ש"ץ להוציא את הציבור יד"ח אבל בזמנינו כל רב בקי שימנו עדיף ובלבד שלא יחזיקוהו טועה ויפתח בדורו גדול הוא כאביר שבאבירים עכ"ד ע"ש.

ובביאוה"ל שם תקף בחריפות את הקהילות שאין ממנים רב שימלאו רתת ופחד ולא יהיו כעוורים המגששים באפילה וסיים סוף דבר שע"י זה הולכת העיר מדחי לדחי ובאים לידי איסורים גדולים ה' ישמרנו מאנשים כאלה ע"כ תמצית דבריו ע"ש.

וביביע אומר יו"ד ח"ז סימן י"ח הביא מגדולי הפוסקים שאף כופין את בני העיר לשכור להם רב.

הלכך פשוט וברור שיכולים בני הקהילה לכפות על הגבאי להעמיד רב בבית מדרשם.

לגבי שאלתו בדבר החובה לגבאי לתת דו"ח הוצאות והכנסות,

הנה הגמרא בב"ב דף ט' ע"א ת"ר אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברים וכו' "כי באמונה הם עושים".

וכך פסק הרמב"ם פ"ט מהלכות מתנות ענים הי"א דאין מחשבים עם הגבאים, וכ"פ השו"ע יו"ד רנ"ז ס"ב.

אך הרמ"א הוסיף שם ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל טוב להם ליתן חשבון, וציין בביאור הגר"א שם שמקורו מהמדרש "אלה פקודי המשכן" ממשה רבינו שהיה מקפיד לא להיכנס בחלוק חפות והיה עושה חשבון לעם ישראל ע"ש.

עוד הוסיף הרמ"א אבל מי שאינו כשר או שנתמנה באלמות וחזקה צריך ליתן חשבון וה"ה לכל הממונים על הציבור וכשרוצים הציבור יכולין לסלק הגבאי ולמנות אחר ואין כאן משום חשד וה"ה שאר הממונים עכ"ל.

וכתב הש"ך ס"ק ג' שאפילו אם נתמנה ע"י הציבור אם קוראים עליו תגר שאינו נוהג כשורה חייב ליתן חשבון, אך פשוט שאין ליתן חשבון לכל מערער אלא יכולים למנות שניים או שלשה מנכבדי העיר שיתן בפניהם חשבון וכמו שביאר דבריו בערוך השלחן כאן סי"ג, והיינו שמעיקה"ד אינו מחוייב ליתן דין וחשבון אא"כ יש בו חשד, והוסיף בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד קנ"ז שגם אין יכולים לחייבו לעשות הכל עם קבלות דידוע שיש דברים שעושה ואינו יכול להוציא קבלה ע"ש.

ולכן מסקנת הדברים שגבאי אינו מחוייב ליתן דו"ח בפני הקהל אך מ"מ טוב שיעשה כן משום והייתם נקיים, אך אם יש חשד בו מחוייב ליתן דו"ח בפני נכבדי העיר המוסכמים על הכלל אך לא לכל מערער וכנ"ל,

לגבי שאלתו בענין ההתחייבות עבור עליה שאולי חשיב משטה.

איתא בגמרא ב"ק קט"ז ע"א היה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו, והיינו משום דאמר ליה משטה הייתי בך ולכך אין לו אלא שכרו הראוי לו.

וכן פסק השו"ע חו"מ רס"ד ס"ז דאין לו אלא שכרו אך הוסיף בסעיף ח' בד"א בשלא נתן לו אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מידו עכ"ל.

וכתב ע"ז הקצוה"ח ס"ק ד' דאם נשבע לו או תקיעת כף חייב לשלם לו דכל הטעם שפטור הוא משום משטה אני בך, והשבועה מסלקת טענת השטאה, וכן אם הבטיח שכרו לעני כיוון שזה צדקה הוי נדר ואינו יכול לחזור בו כמבואר בגמרא ר"ה דף ו ע"א בפיך זו צדקה, ומבואר בדבריו שבמקום שהוי נדר ל"מ טענת השטאה.

אלא שצ"ב אם בית הכנסת חשיב צדקה, וברמב"ם בספר המצוות ל"ת קנ"ז כתב וז"ל שהזהירנו מה שחייבנו על עצמנו בדיבור אע"פ שהוא בלא שבועה וכו' וסיים וכן כל הדומה לקרבן כמו שידור לבדק הבית או לצדקה או לבית הכנסת והדומה לו וכשעבר ועשה מה שאסר על עצמו לעשות לוקה עכ"ל ע"ש.

הרי מבואר דבית הכנסת נמי חשיב צדקה וחייב עליה משום נדר, וכיון דקיי"ל שנדר מסלק טענת השטאה א"כ בנידו"ד ודאי חייב לשלם את נדרו לבית הכנסת כפי שנדר.

מוכרח לציין שודאי גבאי שלא באמת מתכוון לקנות את העליה נוהג שלא כהוגן וכמו שהראני הגר"מ משולם שליט"א את אשר כתב מרן החיד"א בתשובותיו יוסף אומץ סימן נ"ז שיש בזה גניבת דעת ואף עליו נאמר ופקדתי על כל לוחציו כדברי הגמרא ב"ב דף ח ע"ב, אך מ"מ אין זה פוטר את הקונה מלשלם בטענת השטאה וכנ"ל.

מיהו יתכן שאם הגבאי אינו נוהג כשורה בענייני הכספים באופן המחייבו לתת דו"ח כנ"ל יכול לעכב את התרומה עד אשר ידע שהכסף הולך ליעדו.