תרומה

עד היכן כיבוד הורים

ה׳ בשבט ה׳תשפ״ו

שאלה

ברצוני לשאול שאלה מורכבת הנוגעת לכיבוד אם, מגורים ויכולת כלכלית, ואשמח להכוונה הלכתית והשקפתית.

אמי אלמנה, בת 65, ויש לה 11 ילדים. כולם נשואים. אציין כי מכל אחיי ואחיותיי, אני היחידה שמתגוררת בעיר שבה אמי גרה. יתר האחים מתגוררים מחוץ לעיר, ואין כוונה מצידם לעבור להתגורר בסמוך אליה.

לאמי מאוד חשוב, בעיקר מבחינה נפשית, שיהיה אחד הילדים שגר לידה. היא אינה מרבה להיעזר באחרים, אך עצם הידיעה שיש ילד קרוב אליה נותנת לה חיזוק וביטחון. אציין גם שאמי אינה מוכנה לעבור להתגורר לשום מקום אחר, ומבחינתה היא תישאר בדירתה הנוכחית תמיד.

כיום אנו גרים בדירה קטנה מאוד (כ־48 מ"ר) עם שלושה ילדים. המצב נהיה צפוף וקשה עד כדי תחושת חוסר אפשרות להמשיך כך לאורך זמן. יש לנו משכנתא גבוהה מאוד, ואין לנו יכולת כלכלית להוסיף משכנתא נוספת. כדי לעבור לדירה גדולה ונעימה בסביבת מגוריה של אמי, נדרש להוסיף סכום של כחצי מיליון ש"ח – דבר שאינו אפשרי עבורנו כלל.

כאשר אנו מעלים את הנושא מול אמי, היא אומרת לנו שלא נתחשב בה, ושנעדיף לעבור לאזור זול יותר, שבו נוכל לקנות דירה מרווחת במחיר סביר. יחד עם זאת, מתוך הדברים משתמע לנו שלא באמת קל לה עם האפשרות הזו, ושהיא משלימה איתה בלית ברירה.

ניסינו גם לבדוק אפשרות של דירות ישנות וזולות יותר באזורים אחרים בעיר, אך עבורי מגורים בדירה או בבניין ישן הם קושי נפשי ממשי, ואני מרגישה שאינני מסוגלת לגור כך לאורך זמן.

השאלה שלי היא:

מה חובתי על פי ההלכה וההשקפה במצב כזה?

עד כמה אני מחויבת להשתדל לגור ליד אמי גם במחיר של קושי נפשי וכלכלי משמעותי, והאם יש דרכים נוספות לקיים כיבוד אם בצורה ראויה בנסיבות אלו?

בכבוד רב ובתודה מראש.

תשובה

פסק השולחן ערוך ביורה דעה סימן רמ: "זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו" (ה). ובחזון איש: "אף על גב דבכל מצוות עשה חייב ליתן ממון… מצוות כיבוד אינו נופל על נתינת ממון" (אה"ע קמח לב א). כך שאינך צריכה לממן דירה יקרה[1].

וכן פסק: "האב שמחל על כבודו כבודו מחול" (יט). ואף שאת מעידה שמחילה זו כרוכה בוויתור על רצונה, כל מחילה כרוכה בוויתור.

וכן פסק: "אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה" (יז), ואף שבעלה חייב בכבוד חמותו, זהו כשאר זקנים (פתחי תשובה כ). אך אם בעלה אינו מקפיד – חייבת (ש"ך). לכן הבעל הוא הקובע והוא פטור.

מידת חסידות לכבד אף כשפטורים, ומקיימים בזה מצווה מן התורה (כסף משנה ממרים ו ז), אך הדבר תלוי "במשקל החסידות" (מסילת ישרים כ).

[1] אף דבתשובות והנהגות ג רפו כתב שהבן מחויב לממן את הוצאותיו, ורק לתת לאב ממון כמזונות הוא שפטור, כבר משמע משו"ת מהרי"ק קסו דלא כדבריו, אלא שזהו גבול למידת ההשקעה הנדרשת, ולכן כאשר יש לאב אפשרות לממנה אין הבן צריך לשאת בנטל.

השאלה נידונה בכינוסים הבאים: