שאלה:

האם, לאור הבדיקות שערך הרב שלמה גורן זצ״ל בהר הבית מותר לגברים לעלות להר לאחר טבילה כשירה?

אני רואה בעצם האפשרות לשלוח שאלה לגוף כזה התקדמות גדולה לכיוון בניין בית המקדש, אך אני רוצה לקיים את הפסוק ״לשכנו תדרשו ובאת שמה״

תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה!

דיני הר הבית מבוארים במשנה במסכת ברכות[1], ובגמרא יבמות[2], ונפסק להלכה ברמב"ם[3], שהנכנס להר הבית חלה עליו מצוות 'מורא מקדש' ולכן אסור לו להכנס עם מנעליו או עם מלבושים שאינם מכובדים, או לירוק. כמו כן, הכניסה להר מותרת רק לצורך מצווה. כל הדינים האלו קיימים גם בזמן הזה.

ככלל, קדושת הר הבית חמורה יותר מקדושת ירושלים, ודינה כמחנה לויה. ומצד מצוות שילוח מן המחנה חל איסור כניסה לזבים ולזבות לנדות וליולדות לכל שטח הר הבית. על פי דרשת חז"ל בפסוק[4] "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ", אולם הכניסה לטמאי-מת ולאינם יהודים מותרת עד החיל[5].

העלייה להר בימינו

כתב בשו"ע[6] "הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון היתה מדבר שממה. וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש, וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע". וכתב המ"ב[7] "והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת, שכולנו טמאי מתים, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ועיין בלקוטי הלכות זבחים בפרק השוחט והמעלה, מה שכתבנו מעניין זה".

ובליקוטי הלכות זבחים מביא את דעת הסמ"ג והחינוך, הריטב"א והתשב"ץ והטור, ספר כפתור ופרח[8], וספר יראים[9] לאסור הכניסה בכל שטח המקדש, ובלשונו שם שלכל ראשונים אלו "קדושת העיר והבית לא בטלה, וממילא הנכנס לשם בזמנינו שכולנו טמאי מתים, חייב כרת". וכבר נמנו וגמרו[10] גדולי הדורות בכל תוקף ובאזהרה חמורה, לבל יהין שום אדם להיכנס לשטח הר הבית עד כי יבא שילה, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש. 

ובקשר להעלאת רעיון העלייה לסדר היום הציבורי ובקשר לעלייה בפועל, כתב הרבי בכתב יד קודשו: "פשוט אשר במצב הנוכחי בכל כיוצא בזה, הנמשך עשיריות בשנים בכיון אחד, מימין (- אש דת למו) לשמאל – שהנני בכל התוקף נגד ההעל[א]ה על סדר היום [את] שאלת היתר העליה על הר הבית, כי תיכף ומיד להתחלת השקלא וטריא בזה יעלו לשם כמה וכמה, ולמקומות שאיסורן ודאי רחמנא ליצלן, ומספרם ילך ויגדל רחמנא ליצלן. וכל האזהרות בזה (באם תבואנה), ילבו את היצרים ויוסיפו מספר העולים הנ"ל. וכל מי שיעשה בזה, ופשיטא העולה בפועל יותר מעלית זקני ירושלים (תרתי משמע יראה שלם), ידו במעל עליית כל הנ"ל. ופשוט".

גם בהתוועדות מוצאי שבת פרשת ויצא, אור לי' כסלו תשל"ח, בעת שדיבר הרבי כנגד רצונם של הגורמים הנוגעים בדבר למסור את הר הבית הזכיר הרבי שדבריו אלו הם על אף "שהכניסה להר הבית אסור בהחלט ובלי שום ספק".

ובמכתב למי ששאל את הרבי בנושא, ציין הרבי את פסק הרבנים בישראל לשלילת העלייה.

החלטות הרבנות הראשית לאחר מלחמת ששת הימים

בימים שלאחר סיום הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים החל להגיע קהל רב לכותל המערבי. רוב הבאים עברו דרך הר הבית בטומאה וללא טבילה, ובכך גם עשו את הר הבית קיצור-דרך ('קפנדריא') לכותל, שלא כהלכה. יומיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, התכנסה מועצת הרבנות הראשית ודנה בהוראות הנוגעות לציבור אחר כיבוש הר הבית והכותל המערבי, וזו לשון החלטתה:

"מתבלטת השתוקקות גדולה של כל הצבור לשוב לשפוך שיח לפני ד׳ על יד הכותל המערבי שריד מקדשנו. בעניין זה מועצת הרבנות הראשית רואה לנחוץ להזכיר לצבור כי מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית, עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו. גם אלה מהצבא העולים לשם בתוקף תפקידם חייבים להיזהר במורא מקדש ולא לנהוג ח״ו בקלות ראש במקום הקדוש בקדושת עולמים. הגישה לכותל צריכה להיות כפי שהיה מקובל: או דרך שער האשפות או דרך שער יפו".

בחודש אלול תשכ"ז פורסם כרוז אזהרה, שבראשו חתמו הרבנים הראשיים הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים, יחד עם הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב עובדיה הדאיה הרב אליעזר וולדינברג, הרב שאול ישראלי, הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף משאש, הרב צבי יהודה קוק, ועוד עשרות רבנים לפיו:

"מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה. זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאיתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהזהרנו מכבר שבל יהין איש ואישה להכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו, ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו".

לכן בכניסה להר מוצבים מאז שלטים מטעם הרבנות המזהירים מפני איסור הכניסה של כל אדם (בין יהודי ובין שאינו יהודי) להר.

כינוס המועצה בשנת תשל"ו

בחודש אדר ב' תשל"ו, התכנסה מועצת הרבנות הראשית ודנה בנושא הכניסה להר הבית בשתי ישיבות. בישיבות אלו הציג הרב הראשי שלמה גורן את תמצית מחקריו, ואת מסקנותיו בשאלת גבולות הר הבית והעזרות ומעמדם ההלכתי של שטחים שונים בהר, והציע לפני מועצת הרבנות הראשית להוריד את שלטי האיסור לעלות אל ההר שקבעו הרבנים הראשיים הקודמים לו. מספר חברי מועצה שחתמו על כרוז איסור העלייה משנת תשכ"ז, ביקשו לדחות את ההחלטה בנושא עד פרסומם והוצאתם לאור של מחקריו של הרב גורן. בתום הישיבות פרסמה הרבנות הראשית את ההחלטה הבאה:

"הר הבית הוא הר המוריה, מקום המקדש וקודש הקודשים, המקום בו בחר ה' אלוקי ישראל לשכן את שמו שם, שהתקדש בעשר קדושות על ידי דוד מלך ישראל. זכותו של עם ישראל על הר הבית ומקום המקדש היא זכות אלקית נצחית, בלתי מעורערת ואינה ניתנת לויתורים. הזיקה של העם היהודי אל הר הבית היא תשתית האמונה היהודית. אל ההר הזה נשואות עיניהם של כל ישראל בתפילה ובתחנונים, בכל הדורות ובכל מקומות מושבותיהם בארץ ובתפוצות, ככתוב[11]: "בנוי לתלפיות" – תל שכל פיות פונים בו".

מועצת הרבנות הראשית שמעה הרצאה מקיפה מפי כב' מרן הרב הראשי לישראל הרב ש. גורן, על נושא "הר הבית" ומחליטה להטיל על כב' הרב הראשי לפרסם את מחקרו בנושא זה בכתב, בצירוף תרשימים והמידות שבידו. לאחר מכן תדון המועצה בחומר הכתוב בכובד ראש עם רבני ישראל.
אנו מאמינים באמונה שלמה שבמהרה בימינו יקויים בנו חזון הנביא[12]: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי".

אולם, הרב גורן לא פרסם את מחקריו אלא שנים רבות אחר כך, ומועצת הרבנות הראשית לא התכנסה שוב לדון בשיטתו.

כינוס המועצה בשנת תשמ"ו

בתאריך י' בשבט תשמ“ו שבה ודנה בנושא מועצת הרבנות הראשית. לישיבה זו הוזמנו (לפי בקשתם) נציגים של תנועת "נאמני הר הבית", בה הסבירו למועצה מדוע לפי דעתם יש צורך חיוני לאפשר כניסת יהודים להר הבית, אולם אחר שרבים מחברי המועצה הביעו דעתם הנחרצת, החליטה המועצה שלא לשנות דבר מהחלטותיה הקודמות. בישיבה זו סיפר הרב שאר ישוב כהן שהטעם בגינו נמנע גיסו, הרב גורן, לפרסם את מחקריו בנושא, היה חשש למכשולות ההלכתיים שעלולים להיגרם מכניסת המון-העם להר, וזאת מלבד העמדה העקרונית שבנושא זה אין מקום לדון במועצה ללא שיתוף גדולי הרבנים.

לימים, פרסם הרב גורן בספרו 'הר הבית' את שיטתו ומחקרו על הר הבית, גבולותיו והלכותיו.

הדיון במועצת הרבנות הראשית בשנת תשע"ט

בשנת תשע"ט הצביעה מועצת הרבנות הראשית על הצעה להחליף את השלט בשער הכניסה להר ולפיו הרבנות הראשית אוסרת את העלייה להר, בשלט האומר כי קיימת מחלוקת הלכתית בעניין. שניים מחברי המועצה הצביעו בעד החלפת השלט, ותריסר – בעד השארת המצב הקיים.

הרבנים האוסרים

בשנת תשע"ו, פורסם כרוז עליו חתומים 100 רבנים, בראשות הרבנים הראשיים לישראל הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, האוסר עלייה להר הבית. בכך חידשו את האיסור של מועצת הרבנות הראשית לעלות להר בשנת תשכ"ז.

נימוקים שונים העלו הרבנים האוסרים כניסה להר הבית בימינו:

• ספקות ואי וודאות לגבי מיקומם המדויק של המקדש ואזורי הקדושה השונים בתוך מתחם הר הבית, ומתוך כך ספק הנוגע לאיסור כרת בכניסה למקום האסור בכניסה לטמאי מת.
• היתר כניסה למקומות המותרים בהר יביא יהודים שאינם מקפידים על ההלכה להיכנס להר הבית ללא טבילה, או למקומות האסורים בכניסה לטמאי מת.
• כמו כן האיסור להכנס לכל שטח הר הבית הוא גם לבעלי קריין ואם כן צריכים טבילה כטבילת נשים, וגם לאחר מכן צריכים להמתין עד הלילה שלא יהיו טבולי יום לכמה דעות, ויש בזה עוד ריבוי פרטי הלכות טומאה וטהרה שאינם נהוגים כיום בדרך כלל, וקשה להיזהר בכל זה.
• מתוך מצוות מורא מקדש יש להתרחק ולהיזהר מהתקרבות למקדש ולהר הבית.
• הקשבה ומשמעת לפסק הרבנות הראשית, שאסרה את הכניסה להר הבית הן לפני הקמת המדינה והן לאחר מלחמת ששת הימים.

בין המתנגדים בולטים הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב אליהו בקשי דורון, הרב צבי ישראל טאו, הרב משה שטרנבוך, הרב שלמה אבינר והרב יצחק יוסף, והרב יצחק שלמה זילברמן.

הרב מרדכי אליהו, על אף שגיבה הצעה להקים בית כנסת במקומות המותרים לכניסה בהר, אסר גם הוא את הכניסה לכל שטח הר הבית במצבו הנוכחי. הרב זלמן נחמיה גולדברג כתב בשנת תשע"ז למחברי ספר העוסק בליבון מקום הר הבית, שעל העולים להר הבית להיזהר ולשים לב לכך שמי שאינם יודעים עדיין את הדברים לא ילכו אחר היודעים, כי בקל ניתן להיכשל. לאחר שפורשו הדברים כתמיכה בעלייה להר, כתב על גבי גילוי הדעת שפורסם לאחר מלחמת ששת הימים: "דברי הרבנים, גדולי הדור הקודם, אינם צריכים חיזוק […] ובוודאי שאיסור חמור לא לקבל דבריהם". גם אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה פרסמה מודעה לציבור האוסרת את העלייה להר.

לפני כחודש (בחודש סיון תשפ"ו), כתב הרב הראשי לישראל קלמן בר מסמך בן 19 עמודים בו מזהיר שלא לעלות ולהשתחוות בהר, ומאריך להביא ראיות שישנו איסור חמור לעלות לכל מקום בהר, וכן להשתחוות ארצה בהר.

במאמר זה כתב הרב הראשי כי מלבד חומרת עצם העלייה להר הבית, האסורה לדעת גדולי ישראל מכל העדות והחוגים, ובכללם הרבנים הראשיים לדורותיהם – "קיים איסור חמור נוסף של השתחוויה על רצפת ההר בזמן הזה".

במאמרו הדגיש הרב בר כי האיסור חל על כל תחומי הר הבית. בנוסף, עומד הרב הראשי על חומרת מעשיהם של אלו המשתחווים בהר הבית, ובכך מכניסים עצמם לספק איסור תורה חמור.

הרב בר כתב: "איסור חמור ביותר לעלות ולהשתחוות בהר הבית בזמן הזה, אסור באיסור חמור להיכנס בזמן הזה לתחום הר הבית, וכך הורו גדולי ישראל בכל הדורות. כן היא גם עמדת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה.

הרבנים המתירים

עם זאת, יש קבוצה של רבנים בקרב הציבור הדתי הלאומי, ומספר מועט של רבנים מהציבור החרדי שמתירים כניסת יהודים למתחם הר הבית, באזורים מסוימים המותרים בכניסה לכל הדעות שאליהן יש לחשוש לדעתם, לאחר טבילה כשרה במקוה כשר לטבילת כלים, הקפדה על כל דיני החציצה, וחליצת נעליים לפני הכניסה.

אך רובם מביעים הסתייגות מכניסה בקבוצות, העלולה להביא למצבים של כניסה בטומאה ללא היטהרות כדין וללא הקפדה של מצוות מורא מקדש. לדוגמה, בספר "ואשיבה" של הרב חיים דרוקמן הוא כותב: "מי שמשתוקק היום לעלות להר הבית ועולה בליווי מדריך הבקיא היטב בתחומי הר הבית, על פי המדידות שנעשו והמסקנות ההלכתיות שבעקבותיהן, והוא מקפיד על כל הנחיות ההלכה של טבילה וכדומה – לדעתי, מותר לו לעלות. עם זאת, אני סבור כי אין לקרוא באופן גורף ליהודים לעלות להר הבית בימינו, כי יש חשש סביר שבמקרה כזה יעלו גם אנשים שאינם מקפידים כראוי על דרישות ההלכה ויעברו בזה על מצוות מורא מקדש, ואף ייכנסו לתחום של מקום המקדש, ונמצאנו מכשילים אותם בכרת בכניסתם".

הרבנים המתירים את העלייה להר סוברים שפסק הרבנות הראשית לאסור כניסה להר נקבע בדרך הוראת שעה. בעקבות מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית, עלו יהודים רבים להר הבית ללא הבחנה בין מקומות מותרים ואסורים, וללא טבילה. כדי לגדור גדר ולעצור את הציבור מלהגיע למקומות אסורים בהר, אסרה הרבנות באופן גורף כניסה להר הבית.

הרב שמואל אליהו, חבר מועצת הרבנות הראשית, קרא להקים בית כנסת על הר הבית ולממש את הריבונות בהר, והוסיף בשם אביו הרב מרדכי אליהו שיגיע היום בו יבנה בית כנסת בהר.

ממי שהזהיר על המקדש אתה מתיירא

במכתב לרב יהודה מאיר גץ דורש הרבי לבטל את התוכניות לחפירות תחת הר הבית, כשהוא מוסיף בכתב יד קודשו בסיום הקטע הראשון של המכתב: "כולל ועיקר – שבטלה התכנית לחפור מתחת לבית המקדש מחילות וכו' ואפילו לספקן". ובסיום מכתבו כתב הרבי בכתיבת ידו: "לשמור על הקודש שלא יגעו בו ולא בספקו וספק ספיקו, כי "ממי שהזהיר על המקדש" אתה מתיירא".

עם זאת, הביע הרבי את צערו מאופן השמירה על ההר מפני כניסת יהודים, ובלשונו: "יהודים "פראיים" מתעקשים שלא לאפשר כניסת יהודים לשם, עד באופן שמוציאים משם יהודים בעל כרחם וכו'", והתבטא כי בכך הם גרועים מהגויים – המודים בשייכות הר הבית לעם ישראל.

במענה מחודש מנחם אב תנש"א, לאחד שכתב שהוא שעוסק בעניני בית המקדש וכו' ובסיום מכתבו ציין שלפני נסיעתו לכאן ביקר במקומות הקדושים ובהר הבית במקומות המותרים, השיב הרבי: "על פי תורתנו הקדושה – הלימוד בהלכות בנין בית המקדש – מעלה עליו הכתוב כאילו משתתף בבנינו, ואין בזה הגבלות, מה שאין כן בעליה בהר הבית – צריך להיות ברור מקום המותר לעליה".

אם כן, הדרך הטובה ביותר לעלות להר הבית, היא על ידי הוספה בתורה ובמצוות, ובפרט בלימוד הלכות בית הבחירה וענייני גאולה ומשיח, שעל ידי זה נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, ונעלה כולנו לבית המקדש השלישי עם משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

יש לציין שכל הנכתב כאן הוא רק במצב רגיל, אך אם יש צורך בטחוני להיכנס להר על מנת להגן על יהודים וכדומה ומדובר בהצלת נפשות, פיקוח נפש דוחה את כל התורה. כמו כן, יחד עם הזהירות הגדולה שלא להכנס להר הבית בזמן הזה, אין להחרים יהודים העולים לשם על פי הוראות רבותיהם.

[1] פ"ט מ"ה.

[2] ו, א ואילך.

[3] הלכות בית הבחירה פ"ז ה"א ואילך.

[4] במדבר ה, ב.

[5] רמב"ם שם הלכה טו.

[6] או"ח סי' תקסא, ב.

[7] שם סק"ה – על פי המג"א סק"ב.

[8] פ"ו.

[9] סי' שכ"ה.

[10] עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן א'. שו"ת יביע אומר ח"ה חיו"ד סי' כו. שו"ת צי"א ח"י סי' א. שהאריכו הרבה בענין זה, ע"פ גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וע"פ ספרי הלכה וספרי מסעות הראשונים שהחזיקו לאיסור מוחלט להכנס להר הבית.  

[11] שה"ש ד, ד.

[12] ישעיהו נו, ז.